טיפוס על קרחון גרגטי שבצלע הר הקזבג

אזור: קזבגי / סטפנצמינדה, גיאורגיה

נקודת התחלה: כנסיית גרגטי טריניטי

אורך: כ־17.5 ק״מ הלוך־חזור

משך: כ־8.5 שעות

טיפוס מצטבר: כ־1,546 מ׳

גובה אזור הקרחון: כ־3,300–3,400 מ׳

רמת קושי: קשה

מומלץ: מקלות הליכה, שכבות חמות, מעיל גשם, ניווט, מים ואוכל

אני חושבת שהייתי שמונה וחצי שעות במדיטציה.

לא מדיטציה של ישיבה רגועה, אלא מדיטציה מהסוג שבו כל הגוף עובד, כל הראש מרוכז בצעד הבא, ובין נשימה לנשימה את מנסה להחדיר לעצמך עוד קצת מוטיבציה לא לוותר.

חשבתי שמרתון ירושלים היה קשה?אז זהו. שלא ממש.

המסלול לקרחון גרגטי מתחיל מכנסיית גרגטי טריניטי, כנסיית השילוש הקדוש, אחת הכנסיות המפורסמות והמצולמות ביותר בגיאורגיה. היא נבנתה במאה ה־14 בגובה של כ־2,170 מטר, מעל סטפנצמינדה, ולצידה מתנשא הר קזבק האדיר.

הר קזבק הוא הר געש רדום, מהגבוהים בקווקז, וגובהו כ־5,054 מטר. הנוכחות שלו במסלול בלתי נתפסת. לא משנה כמה תמונות ראיתי לפני, שום דבר לא הכין אותי לעמוד מול ההר הזה באמת.

העלייה בתחילת המסלול הייתה קשה מאוד. מי שרץ פעם ריצות ארוכות מכיר את ה״קיר״ הזה. הרגע שבו המוח מתחיל לנהל משא ומתן: אולי מספיק, אולי נחזור, אולי לא חייבים.אז אמרתי לעצמי בקול:

את לא עוצרת.

הולכים לאט.נושמים.צעד ועוד צעד.

ואז, אחרי החלק הקשוח הראשון, ההליכה מתחילה להיפתח. העלייה עדיין שם, אבל משהו בזרימה משתנה. ההרים מתרחבים מול העיניים, עדרי סוסים מופיעים פתאום, ומדי פעם נגלים מפלים שמגיעים מהקרחון.

העוצמה של להיות לבד בטבע, בתוך הרי הקווקז, עם מקלות ההליכה בידיים והשקט העצום מסביב — זו הרגשה שקשה להסביר. היו רגעים שהדמעות פשוט עלו לי. ידעתי שאני יכולה לבד, אבל לא דמיינתי שזה ירגיש כל כך גדול.

באחת העצירות ישבתי מול ההרים, הוצאתי את האוכל שקניתי בכפר, ופתאום ניגש אליי כלב. בגובה של בערך 3,000 מטר, באמצע ההרים.

הוא היה מלא קשרים, אז קראתי לו פונפון.נתתי לו קצת מהנקניק שהיה לי בתיק, ואז הגיעו עוד כלבים.וככה מצאתי את עצמי הולכת כמו רועת צאן בדרך לקרחון גרגטי.

מסתבר שהם עולים לבד מאזור הכנסייה, מסתובבים במסלול ונהנים משאריות האוכל שמטיילים נותנים להם. לא יודעת אם זה היה נבון מצידי, אבל באותו רגע פונפון היה לגמרי חלק מהחוויה.

במהלך הדרך יש בקתות שמשרתות מטפסים שממשיכים הלאה לכיוון קזבק, בדרך כלל במסלול של כמה ימים ועם ציוד מתאים. אני עצרתי לקפה, נשמתי את המקום, והמשכתי.

ואז מגיע הקרחון.

קרחון גרגטי נמצא על המדרון הדרום־מזרחי של הר קזבק. אורכו כ־7 ק״מ, והוא אחד הקרחונים המוכרים באזור. הלשון של הקרחון יורדת עד אזור של כ־2,900 מטר, והחלקים הגבוהים שלו מגיעים הרבה יותר למעלה.

מה שהפתיע אותי היה הצבע.הקרחון לא נראה כמו קרחון לבן ונקי מתוך גלויה. הוא היה חום־אדמדם, מכוסה בבוץ, סלעים ומשקעים שיורדים מהר קזבק. אבל מתחת לכל זה - הכול קרח.

באחת התמונות צילמתי את הקרחון מלמטה, מתוך מעין מערה, ושם פתאום מבינים כמה הדבר הזה עצום ומטורף.

חשוב מאוד: לא מטפסים על הקרחון בלי ציוד וניסיון.

קרחונים הם לא עוד שביל הליכה. יש בהם סדקים, קרח לא יציב וסכנות שלא תמיד רואים מבחוץ.

הירידה לקחה פחות זמן מהעלייה, אבל היא ממש לא הייתה קלה. כאן מקלות ההליכה הצילו לי את הברכיים. למדתי להשתמש בהם גם בירידה תלולה, וזה הוריד משמעותית את העומס.

עוד דבר שחשוב לשים לב אליו: הסוסים.יש באזור עדרי סוסים שחיים חופשי, ולפעמים הם יכולים להגיע בריצה ממש על השביל. אני התרחקתי, נתתי להם מרחב, ולא ניסיתי ללטף או להתקרב. הם לא תפאורה לתמונה. הם בעלי חיים חזקים שחיים שם באמת.

מה ללבוש למסלול?

הכול.

מתחילים את המסלול כשיכול להיות חמים ונעים, אבל ככל שמתקרבים לקרחון נהיה קר יותר. כדאי לצאת עם:

• חולצה קצרה או שכבת בסיס

• פליז או שכבת חימום

• מעיל טוב

• מעיל גשם

• כובע / חם לצוואר

• נעלי הליכה טובות

• מקלות הליכה

לי היה מזג אוויר מושלם, אבל באזור הזה מזג האוויר יכול להשתנות מהר מאוד.

המסלול לקרחון גרגטי הוא לא טיול קליל. זה יום ארוך, פיזי, מאתגר, ולעיתים בודד מאוד. לפי מדריכי טרקים באזור, ההליכה לקרחון נמשכת בדרך כלל 8–10 שעות, תלוי בקצב, במזג האוויר ובנקודת ההתחלה.

אבל אם יש מסלול שהזכיר לי למה אני עושה את זה - למה אני יוצאת לבד להרים, למה אני דוחפת את עצמי עוד קצת גם כשקשה, זה המסלול הזה.