מרחק: 26 ק״מ טיפוס מצטבר: 830 מ׳ אופי המסלול: מצוקים פראיים, מפרצים, סלעים נדירים, רוח, ים וסיום מרגש במיוחד. היום הלכתי את אחד המקטעים הכי עוצמתיים במסע שלי. מהנמל של Porthleven ועד הקצה הדרומי ביותר של בריטניה, Lizard Point. ככל שהתרחקתי מ Porthleven, הנוף נפתח. המצוקים נהיו פראיים יותר, הרוח התחזקה, והדרך הרגישה פחות כמו שביל ויותר כמו מסע. אחד המקומות הראשונים שתפסו אותי היה Loe Bar, רצועת אבנים ארוכה שמפרידה בין הים לאגם מים מתוקים. מקום כל כך מוזר ויפה. מצד אחד ים רועש

מרחק: 18 ק״מ אופי המסלול: מפרצים, שדות חקלאיים, צוקים, היסטוריה ונמל אחד דרמטי במיוחד המקטע היום היה אחד היפים. נפרדתי בבוקר מ Marazion ופניתי אל השדות החקלאיים, עד שהתחברתי שוב לשביל החוף. אחרי המקטע העירוני של אתמול, זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה. עברתי ליד אזור ביצות קטן ושקט, חוץ מצווחות השחפים שמלווים אותי בכל המסע הזה, ואז ככל שהתקדמתי התחילו להופיע המפרצים. והפעם כל מפרץ נראה אחרת. חלקם עם חול, חלקם סלעיים, חלקם פתוחים ורחבים, וחלקם קטנים ומוסתרים. כל מפרץ מגיע עם ירידה

מרחק: 11 ק״מ אופי המסלול: עירוני, קל, לאורך טיילת מטרה אמיתית: לתת לגוף לנשום לפני שהשביל חוזר להיות קשוח היום היה יום הליכה שונה. יותר עירוני, יותר רגוע, פחות צוקים ודרמות של ברכיים. ההליכה עברה על טיילת שמחברת בין Mousehole, העיר Penzance והכפר Marazion. אחרי כמה ימים בטבע הייתי קצת בהלם מכמות האנשים, אבל זה היה מקטע חשוב כדי להחזיר כוחות לגוף לקראת הימים הבאים. מחר יום מאתגר נוסף, ואני חוזרת לטבע. אני לא אדם של טיולים בעיר. ברחתי מלונדון כשנחתתי, וכך כנראה אעשה גם כשאחזור.

מרחק: 28 ק״מ טיפוס מצטבר: 912 מ׳ שעת יציאה: 8:00 שעת הגעה: בערך 18:00 מצב הגוף: מזל שלאצבעות בידיים שלי יש עוד כוח אחד המסלולים המאתגרים שעשיתי, אבל גם מהיפים ביותר. עזבתי את Sennen בשמונה בבוקר, אחרי ארוחת בוקר אנגלית מסורתית, כי אם כבר לצעוד 28 ק״מ עם כמעט 1,000 מטר טיפוס, אז לפחות להתחיל עם שעועית בבטן. נקודת הציון הראשונה הייתה Land’s End, הנקודה המערבית ביותר באנגליה היבשתית. בעונה המקום תיירותי מאוד, אבל זו עדיין לא הייתה העונה, אז הכול היה שלי. האזור הזה היה ידוע במשך

מרחק: 16 ק״מ טיפוס מצטבר: 430 מ׳ אופי המסלול: צוקים, מכרות עתיקים, נחלים קטנים, רוחות, חוף ודיונות אחרי כמה לילות בכפרים שנמצאים על צוקים, הגיע הזמן לעצור בכפר ששוכן ממש על החוף. יצאתי מ Pendeen מוקדם, כדי להימנע כמה שאפשר מהרוחות החזקות שמתחילות כאן בדרך כלל סביב 11:00. כבר ביציאה מהכפר, כשחוברים לשביל, עוברים בין שרידים של מכרות ומבנים עתיקים של כריית נחושת ובדיל. רק כשעוברים ליד כל החורבות האלה מבינים כמה התעשייה הזו הייתה עצומה כאן. קילומטרים של מבנים הרוסים, ארובות, קירו

מרחק: 14 ק״מ טיפוס מצטבר: 476 מ׳ ירידה מצטברת: 523 מ׳ מצב הברכיים: לברכיים שלום. בערך. מאגדת בת הים של Zennor ועד מכרות הנחושת והבדיל של Pendeen. היום זכיתי לשמיים בהירים. אין זכר לעננות של אתמול, וכשהשמיים בהירים בשביל החוף, צבע המים הופך לכחול ירוק עמוק כזה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליו. הרוחות, כרגיל, היו חזקות. אבל נראה שזה פשוט מזג האוויר כאן. הרוח היא לא אירוע, היא חלק מהנוף. עזבתי את הבקתה ב Zennor בשעה 8:30 ומיד התחלתי בירידות ובעליות הידועות של השביל. אין כמעט מישור. ר

Hayle to St Ives to Zennor מרחק: 23 ק״מ טיפוס מצטבר: 796 מ׳ שעת יציאה: 8:00 שעת סיום: 16:10 מזג אוויר: גשם ורוחות חזקות מאוד רמת קושי: בינונית עד קשה, בעיקר מ St Ives ל Zennor התעוררתי בהתרגשות שיא בבקתה, שלדעתי הייתה רדופת רוחות רפאים, אבל ישנתי איתן טוב. בארוחת הבוקר האנגלית, כולל שעועית על הבוקר שזה הכי טעים שיש, פגשתי את הלן. אישה בת 61 שהולכת את השביל בכיוון ההפוך. היא סיפרה לי שנמאס לה ממירוץ החיים, אז היא החליטה לצאת לשבילים עם הלפטופ שלה ולעבוד תוך כדי הליכה. מלכה. יצ

יש ערים יפות בפורטוגל. ויש ערים שמספרות סיפור, בלמונטה היא אחת מהן. העיר הקטנה הזו, השוכנת למרגלות הרי סרה דה אשטרלה, הפכה לאחד המקומות המרתקים ביותר בפורטוגל עבור מי שמתעניין בהיסטוריה, ביהדות, בעידן התגליות ובסיפורים אנושיים של הישרדות. בשנת 1506 מי שהצליחו להימלט מפרעות האלימות כנגד היהודים, נימלטו לאזור הזה- למרגלות ההרים, היכן שאיש לא ימצא אותם. היהודים האנוסים נסו על נפשם, ברגל מליסבון ועד לאזור ההרים הטבעי. בבלמונטה קיבלו אותם באהבה ואף שמרו עליהם. הקהילה בבלמונטה חמה

נפרדתי מהכפר מנטייגש בצער, אבל לא לפני שקניתי חמאה מקומית וגבינת סרה דה אשטרלה (אמא לא פתחתי אני מחכה לך). המסלול ״בור הגיהנום״ - עושה חשק! השביל מתחיל מיד בעליה, שביל צר וחד, עם אחיזות בידיים ורגליים על אבני גרניט מחודדות. זו אחת העליות הכי טכניות באזור, ודורשת ריכוז, שימוש במוח ללא הפסקה ומודעות לגוף . מי שאוהב טיפוס טכני- זה המקום בשבילכם! המסלול ממשיך אל רמת ההר, נוף פתוח של עמק ה-zezera, עם עצי אורן וערמונים וכניסה לתוך היער בשבילים מפותלים ולחים, ממש כמו באגדות. השם הד

רוטה דש פאייאש (Rota das Faias) איך שאני אוהבת פורטוגזיתתת!!! ״שביל עצי האשור״ - PR 13 הגרסה המורחבת השביל עובר בתוך יער של עצי אשור אירופיים (Faia), שמשנים עכשיו את צבעם מירוק לכתום ואדום. זו אחת התקופות הנדירות שבהן השביל נראה אדום. שטיח אדום אבל לא בסטייל של האוסקר, אמיתי יותר, וטוב יותר. אבל לפני האשורים…החלטתי לעשות מסלול מורחב משלי מלבד המסלול המעגלי המוכר. לאחר עלייה נחמדה, בנוף מושלם יושבת כנסייה- Capela de São Lourenço כנסייה קטנה ועתיקה מהמאה ה-17, שנבנתה מחדש על חו

אזור: Serra da Estrela, פורטוגל סוג חוויה: כפר עתיק, מסלול טבע, מפלים, נהר, היסטוריה מקומית מתאים ל: יום גשום, חובבי טבע, כפרים עתיקים ושקט מוחלט הכפר העתיק לוריגה- בחזרה כמעט אלפיים שנה לאחור. כל הדרך ירד גשם.גשם כזה שהעננות יורדת בין העצים, הכול מתכסה ערפל, וקשה לראות את הנוף המהפנט שאפשר לראות כאן כשהשמיים בהירים. או שזה נראה כמו אגדה.או כמו סרט אימה. כל אחת ומה שעושה לה את זה 😆 אבל בלוריגה, הבנתי מהר מאוד, מים הם לא הפרעה למסלול.מים הם ברכה. מים הם שפע. הכפר יושב בלב עמק

מסלול בלב שמורת סרה דה אשטרלה, פורטוגל אורך המסלול: כ־15 ק״מ אזור: Serra da Estrela, פורטוגל נקודת התחלה וסיום: Covão d’Ametade נקודת שיא: פסגת Torre, הנקודה הגבוהה ביותר בפורטוגל רמת קושי: בינונית־קשה, בעיקר בגלל העלייה לפסגה טיפוס משמעותי: כ־670 מ׳ ב־5 ק״מ הראשונים אחחחח פורטוגל. לא יימאס לי ממנה בחיים. היום יצאתי למסלול מעגלי בלב שמורת סרה דה אשטרלה, רכס ההרים הגבוה ביותר בפורטוגל. זהו אחד המקומות שבהם מרגישים ממש את הזמן הגיאולוגי מתחת לרגליים. ההרים כאן נוצרו לפני עשרות

לאגוש הייתה מרכז ימי מהמאה ה־15, מקום מגוריו של הנסיך אנריקה הספן (וזו הסיבה שאני פה!), שחולל את עידן התגליות הפורטוגלי. אנריקה שהקים את בית הספר לניווט בסאגרש (סמוך ללאגוש), ואיגד סביבו מדענים, גיאוגרפים, קברניטים וימאים כדי לתכנן מסעות חוצי עולם. מפה הפליגו סירות אל חופי אפריקה, אסיה ודרום אמריקה, והביאו עושר רב לפורטוגל. לצערנו, לאגוש הייתה גם אחת הנקודות הראשונות בהן החל הסחר בעבדים השחורים מאפריקה, ושוק העבדים הישן בעיר הוא אתר היסטורי חשוב ועצוב. האזור משלב בין צוקים ד

יש מסלולים במדיירה שנחרטים בזיכרון בגלל פסגה גבוהה או נוף דרמטי, ויש מסלולים שנכנסים ללב בשקט. היום יצאתי למסלול Levada Nova to Levada do Moinho, באזור לומבדה של פונטה דו סול. זה לא היה היום הקשה ביותר שלי במדיירה, וגם לא המסלול המפורסם ביותר, אבל ככל שהתקדמתי הבנתי שיש בו משהו שמספר את הסיפור האמיתי של האי. המסלול עובר לאורך שתי לבאדות מקבילות, תעלות מים עתיקות שהובילו מים מהאזורים הגשומים של מדיירה אל השדות והכפרים בדרום האי. הלבאדה התחתונה, Levada do Moinho, היא הישנה יותר

סוף סוף מצאתי שביל שלא היו בו תיירים בכלל. מסלול מקסים, מעגלי, בערך 11 ק״מ, עם הליכה לאורך לבאדה, כפר קטן, ריחות של אקליפטוס ודפנה, ובסוף גם תצפית יפהפייה אל החוף המערבי של מדיירה. בחלק הראשון של המסלול הולכים לאורך Levada Nova da Calheta, בתוך יער שנפגע בשריפה הגדולה של אוגוסט 2024. השריפה במדיירה החלה באמצע אוגוסט והתפשטה לכמה אזורים באי. לפי נתוני Copernicus וגורמים מקומיים, נשרפו מעל 50,000 דונם של שטחי יער וצמחייה, מה שהפך אותה לאחת השריפות הקשות באי בשנים האחרונות. אבל

פיסת יער שכולה קסם, אחת השרידות האחרונות של יער הלוריסילבה הקדום, יער סובטרופי שכיסה בעבר חלקים גדולים מדרום אירופה וצפון אפריקה. כיום הוא נותר כמעט רק במדיירה, באיים האזוריים ובאיים הקנריים. העצים המפורסמים ביותר ביער הם עצי Til עתיקים, שחלקם בני 600 עד 800 שנה. כשעומדים לידם קשה להאמין שהם אמיתיים. הגזעים המעוותים, הענפים המתפתלים והצורות הכמעט אנושיות שלהם גורמים ליער להרגיש כמו מקום שחי בקצב אחר לגמרי. בגלל החשיבות האקולוגית הנדירה שלו, יער פנאל הוא חלק מאתר המורשת העולמי

PR8 Ponta de São Lourenço היום שבו מדיירה הפכה לכוכב אחר נתחיל מהטוב. מהמדהים. מהעילוי. אני אוהבת נופים פתוחים ולהרגיש אדמה, ולכן מבחינתי PR8 Ponta de São Lourenço הוא מסלול שכל מי שמבקר במדיירה חייב להגיע אליו. זהו שביל חצי מדברי, פתוח לרוחות ולשמש, שנמתח בקצה המזרחי ביותר של האי. בניגוד למדיירה הירוקה והרטובה שרוב האנשים מדמיינים, כאן הכול חשוף, יבש, פראי ודרמטי. סלעים אדומים, מצוקים משוננים, ים אינסופי ורוח שמזכירה לך מהר מאוד מי בעלת הבית כאן. המסלול הרשמי הוא כ 7 עד 8 ק״

13 ק״מ של יער גשם, מפל אחד ו״שער אל הים״ פתחתי את הבוקר באחד המסלולים הקלאסיים והמרהיבים ביותר במדיירה. PR9 - Caldeirão Verde, מסלול הממוקם באזור Queimadas שבצפון מזרח האי. השביל עובר בתוך יער הגשם העתיק Laurissilva, יער סובטרופי ייחודי שכיסה בעבר חלקים נרחבים מדרום אירופה וצפון אפריקה. במדיירה שרד אחד היערות הגדולים והשלמים ביותר מסוגו בעולם, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הכול כאן ירוק. אבל באמת ירוק. ערפל שנכנס בין העצים, גזעים מכוסי טחב, שרכים ענקיים, מים זורמים

יומן המסע הזה נכתב ברגעים אלו במקום מדהים שנקרא Miradouro do Guindaste, נקודת תצפית מרהיבה באזור סנטנה, מול קו החוף הצפוני של מדיירה. מהתצפית רואים את האוקיינוס האטלנטי נשבר על המצוקים, וביום בהיר אפשר לראות מכאן אפילו את פורטו סנטו. הכול פשוט כאן באי. לכל משפחה כמעט יש חלקת אדמה קטנה שבה מגדלים ירקות ופירות לעצמם, ולצד הבתים אפשר לראות כבשים, עזים, תרנגולות, חיים של פעם, אבל בסטייל הנקי של אירופה ועם החום של הפורטוגלים. מדיירה, “האי המיוער”, התגלתה בראשית המאה ה־15 על ידי יו

בין ההרים ושבעת האגמים של סרה דה אשטרלה 18 ק״מ 580 מ׳ טיפוס המסלול של היום התחיל באזור האגם im, מאגר מים גדול ויפהפה שנוצר סביב סכר במאה ה 20 (מי שראה לשבור את הקרח- בולללל כמו בארנדל!) אח המאגרים הגבוהים בפורטוגל. המים מוקפים יער אורנים, סלעי גרניט גדולים ותחושת עולם אחר, חוצני משהו. משם טיפסתי אל פסגת Penhas Douradas- “הסלעים המוזהבים”. כשהשמש נוגעת בסלעים, הם באמת נראים כמו זהב, אבל הם לא זהו מקום אייקוני בסרה דה אשטרלה, כאן הוקמו בתחילת המאה ה 19 בתי האבן הראשונים לתיירים