יש ערים יפות בפורטוגל. ויש ערים שמספרות סיפור, בלמונטה היא אחת מהן. העיר הקטנה הזו, השוכנת למרגלות הרי סרה דה אשטרלה, הפכה לאחד המקומות המרתקים ביותר בפורטוגל עבור מי שמתעניין בהיסטוריה, ביהדות, בעידן התגליות ובסיפורים אנושיים של הישרדות. בשנת 1506 מי שהצליחו להימלט מפרעות האלימות כנגד היהודים, נימלטו לאזור הזה- למרגלות ההרים, היכן שאיש לא ימצא אותם. היהודים האנוסים נסו על נפשם, ברגל מליסבון ועד לאזור ההרים הטבעי. בבלמונטה קיבלו אותם באהבה ואף שמרו עליהם. הקהילה בבלמונטה חמה

נפרדתי מהכפר מנטייגש בצער, אבל לא לפני שקניתי חמאה מקומית וגבינת סרה דה אשטרלה (אמא לא פתחתי אני מחכה לך). המסלול ״בור הגיהנום״ - עושה חשק! השביל מתחיל מיד בעליה, שביל צר וחד, עם אחיזות בידיים ורגליים על אבני גרניט מחודדות. זו אחת העליות הכי טכניות באזור, ודורשת ריכוז, שימוש במוח ללא הפסקה ומודעות לגוף . מי שאוהב טיפוס טכני- זה המקום בשבילכם! המסלול ממשיך אל רמת ההר, נוף פתוח של עמק ה-zezera, עם עצי אורן וערמונים וכניסה לתוך היער בשבילים מפותלים ולחים, ממש כמו באגדות. השם הד

רוטה דש פאייאש (Rota das Faias) איך שאני אוהבת פורטוגזיתתת!!! ״שביל עצי האשור״ - PR 13 הגרסה המורחבת השביל עובר בתוך יער של עצי אשור אירופיים (Faia), שמשנים עכשיו את צבעם מירוק לכתום ואדום. זו אחת התקופות הנדירות שבהן השביל נראה אדום. שטיח אדום אבל לא בסטייל של האוסקר, אמיתי יותר, וטוב יותר. אבל לפני האשורים…החלטתי לעשות מסלול מורחב משלי מלבד המסלול המעגלי המוכר. לאחר עלייה נחמדה, בנוף מושלם יושבת כנסייה- Capela de São Lourenço כנסייה קטנה ועתיקה מהמאה ה-17, שנבנתה מחדש על חו

אזור: Serra da Estrela, פורטוגל סוג חוויה: כפר עתיק, מסלול טבע, מפלים, נהר, היסטוריה מקומית מתאים ל: יום גשום, חובבי טבע, כפרים עתיקים ושקט מוחלט הכפר העתיק לוריגה- בחזרה כמעט אלפיים שנה לאחור. כל הדרך ירד גשם.גשם כזה שהעננות יורדת בין העצים, הכול מתכסה ערפל, וקשה לראות את הנוף המהפנט שאפשר לראות כאן כשהשמיים בהירים. או שזה נראה כמו אגדה.או כמו סרט אימה. כל אחת ומה שעושה לה את זה 😆 אבל בלוריגה, הבנתי מהר מאוד, מים הם לא הפרעה למסלול.מים הם ברכה. מים הם שפע. הכפר יושב בלב עמק

מסלול בלב שמורת סרה דה אשטרלה, פורטוגל אורך המסלול: כ־15 ק״מ אזור: Serra da Estrela, פורטוגל נקודת התחלה וסיום: Covão d’Ametade נקודת שיא: פסגת Torre, הנקודה הגבוהה ביותר בפורטוגל רמת קושי: בינונית־קשה, בעיקר בגלל העלייה לפסגה טיפוס משמעותי: כ־670 מ׳ ב־5 ק״מ הראשונים אחחחח פורטוגל. לא יימאס לי ממנה בחיים. היום יצאתי למסלול מעגלי בלב שמורת סרה דה אשטרלה, רכס ההרים הגבוה ביותר בפורטוגל. זהו אחד המקומות שבהם מרגישים ממש את הזמן הגיאולוגי מתחת לרגליים. ההרים כאן נוצרו לפני עשרות

לאגוש הייתה מרכז ימי מהמאה ה־15, מקום מגוריו של הנסיך אנריקה הספן (וזו הסיבה שאני פה!), שחולל את עידן התגליות הפורטוגלי. אנריקה שהקים את בית הספר לניווט בסאגרש (סמוך ללאגוש), ואיגד סביבו מדענים, גיאוגרפים, קברניטים וימאים כדי לתכנן מסעות חוצי עולם. מפה הפליגו סירות אל חופי אפריקה, אסיה ודרום אמריקה, והביאו עושר רב לפורטוגל. לצערנו, לאגוש הייתה גם אחת הנקודות הראשונות בהן החל הסחר בעבדים השחורים מאפריקה, ושוק העבדים הישן בעיר הוא אתר היסטורי חשוב ועצוב. האזור משלב בין צוקים ד

יש מסלולים במדיירה שנחרטים בזיכרון בגלל פסגה גבוהה או נוף דרמטי, ויש מסלולים שנכנסים ללב בשקט. היום יצאתי למסלול Levada Nova to Levada do Moinho, באזור לומבדה של פונטה דו סול. זה לא היה היום הקשה ביותר שלי במדיירה, וגם לא המסלול המפורסם ביותר, אבל ככל שהתקדמתי הבנתי שיש בו משהו שמספר את הסיפור האמיתי של האי. המסלול עובר לאורך שתי לבאדות מקבילות, תעלות מים עתיקות שהובילו מים מהאזורים הגשומים של מדיירה אל השדות והכפרים בדרום האי. הלבאדה התחתונה, Levada do Moinho, היא הישנה יותר

סוף סוף מצאתי שביל שלא היו בו תיירים בכלל. מסלול מקסים, מעגלי, בערך 11 ק״מ, עם הליכה לאורך לבאדה, כפר קטן, ריחות של אקליפטוס ודפנה, ובסוף גם תצפית יפהפייה אל החוף המערבי של מדיירה. בחלק הראשון של המסלול הולכים לאורך Levada Nova da Calheta, בתוך יער שנפגע בשריפה הגדולה של אוגוסט 2024. השריפה במדיירה החלה באמצע אוגוסט והתפשטה לכמה אזורים באי. לפי נתוני Copernicus וגורמים מקומיים, נשרפו מעל 50,000 דונם של שטחי יער וצמחייה, מה שהפך אותה לאחת השריפות הקשות באי בשנים האחרונות. אבל

פיסת יער שכולה קסם, אחת השרידות האחרונות של יער הלוריסילבה הקדום, יער סובטרופי שכיסה בעבר חלקים גדולים מדרום אירופה וצפון אפריקה. כיום הוא נותר כמעט רק במדיירה, באיים האזוריים ובאיים הקנריים. העצים המפורסמים ביותר ביער הם עצי Til עתיקים, שחלקם בני 600 עד 800 שנה. כשעומדים לידם קשה להאמין שהם אמיתיים. הגזעים המעוותים, הענפים המתפתלים והצורות הכמעט אנושיות שלהם גורמים ליער להרגיש כמו מקום שחי בקצב אחר לגמרי. בגלל החשיבות האקולוגית הנדירה שלו, יער פנאל הוא חלק מאתר המורשת העולמי

PR8 Ponta de São Lourenço היום שבו מדיירה הפכה לכוכב אחר נתחיל מהטוב. מהמדהים. מהעילוי. אני אוהבת נופים פתוחים ולהרגיש אדמה, ולכן מבחינתי PR8 Ponta de São Lourenço הוא מסלול שכל מי שמבקר במדיירה חייב להגיע אליו. זהו שביל חצי מדברי, פתוח לרוחות ולשמש, שנמתח בקצה המזרחי ביותר של האי. בניגוד למדיירה הירוקה והרטובה שרוב האנשים מדמיינים, כאן הכול חשוף, יבש, פראי ודרמטי. סלעים אדומים, מצוקים משוננים, ים אינסופי ורוח שמזכירה לך מהר מאוד מי בעלת הבית כאן. המסלול הרשמי הוא כ 7 עד 8 ק״

13 ק״מ של יער גשם, מפל אחד ו״שער אל הים״ פתחתי את הבוקר באחד המסלולים הקלאסיים והמרהיבים ביותר במדיירה. PR9 - Caldeirão Verde, מסלול הממוקם באזור Queimadas שבצפון מזרח האי. השביל עובר בתוך יער הגשם העתיק Laurissilva, יער סובטרופי ייחודי שכיסה בעבר חלקים נרחבים מדרום אירופה וצפון אפריקה. במדיירה שרד אחד היערות הגדולים והשלמים ביותר מסוגו בעולם, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הכול כאן ירוק. אבל באמת ירוק. ערפל שנכנס בין העצים, גזעים מכוסי טחב, שרכים ענקיים, מים זורמים

יומן המסע הזה נכתב ברגעים אלו במקום מדהים שנקרא Miradouro do Guindaste, נקודת תצפית מרהיבה באזור סנטנה, מול קו החוף הצפוני של מדיירה. מהתצפית רואים את האוקיינוס האטלנטי נשבר על המצוקים, וביום בהיר אפשר לראות מכאן אפילו את פורטו סנטו. הכול פשוט כאן באי. לכל משפחה כמעט יש חלקת אדמה קטנה שבה מגדלים ירקות ופירות לעצמם, ולצד הבתים אפשר לראות כבשים, עזים, תרנגולות, חיים של פעם, אבל בסטייל הנקי של אירופה ועם החום של הפורטוגלים. מדיירה, “האי המיוער”, התגלתה בראשית המאה ה־15 על ידי יו

בין ההרים ושבעת האגמים של סרה דה אשטרלה 18 ק״מ 580 מ׳ טיפוס המסלול של היום התחיל באזור האגם im, מאגר מים גדול ויפהפה שנוצר סביב סכר במאה ה 20 (מי שראה לשבור את הקרח- בולללל כמו בארנדל!) אח המאגרים הגבוהים בפורטוגל. המים מוקפים יער אורנים, סלעי גרניט גדולים ותחושת עולם אחר, חוצני משהו. משם טיפסתי אל פסגת Penhas Douradas- “הסלעים המוזהבים”. כשהשמש נוגעת בסלעים, הם באמת נראים כמו זהב, אבל הם לא זהו מקום אייקוני בסרה דה אשטרלה, כאן הוקמו בתחילת המאה ה 19 בתי האבן הראשונים לתיירים

📍 איך מגיעים לפניש מליסבון? אני הגעתי ברכב, אבל אפשר להגיע בקלות גם בתחבורה ציבורית. חברת האוטובוסים Rede Expressos מפעילה קווים ישירים מליסבון לפניש במשך כל היום. זמן הנסיעה כשעה וחצי. גם FlixBus Portugal מפעילה קווים בין ליסבון לפניש, לעיתים במחירים זולים יותר. 🚢 איך מגיעים לאי ברלנגה? ההפלגות יוצאות מנמל הדיג של פניש ואורכות כ־30 דקות, תלוי במצב הים. אפשר להזמין דרך אחת מחברות ההפלגה המקומיות: Viamar Berlenga Feeling Berlenga 🌿 חשוב לדעת הכניסה לאי מוגבלת לכ־550 מבקרים

לקחתי אוטובוס לכיוון ליסבון, נסיעה של 3:15 שעות. אני מתארחת בבניין דירות נחמד על ה ״רחוב הוורוד״ שבסך הכל הרצפה שלו צבועה בוורוד ובלילה מאירים את הרחוב בוורוד. האכסניה בדיוק כמו שאני אוהבת, ישנה מאוד ויש לה את אותה ההרגשה של פורטו, שבעוד רגע המכשפה משלגיה תגיע בניגוד לפורטו שבעליות בתוך העיר מזכירה את חיפה (רק בשיפוע העליות, חיפה לא מתקרבת לקרסוליה של אהובתי פורטו) ליסבון בקיצוניות גמורה בשיפוע העליות, ישנן עליות שקשות כל כך לעלייה שיש אוטובוסים קטנים צהובים שמעלים תושבים את

היום הזה התחיל בהיסטוריה ונגמר בטבע. באזור ויירה דו מיניו עברתי במסלול שמחזיר אחורה לימי הפלישה הצרפתית השנייה לפורטוגל, בזמן נפוליאון. באזור הזה נמצאים כמה גשרים עתיקים שהיו חלק מנתיבי המעבר והלחימה, בהם Ponte da Misarela, Ponte de Rês ו Ponte do Saltadouro. המסלול המקומי PR8 VRM אפילו נקרא ״גשרי הפלישה הצרפתית השנייה״, והוא עובר בין נקודות שקשורות לאותה תקופה. המקומיים ניסו להילחם בצרפתים, אבל הצבא הצרפתי התקדם, ורבים נהרגו. Ponte da Misarela, שנקרא גם “גשר השטן”, קשור במיו

היום הגעתי ל Arouca 516, אחד הגשרים התלויים להולכי רגל הארוכים בעולם, שנמצא בתוך Arouca UNESCO Global Geopark, שמורה גיאולוגית ענקית בצפון פורטוגל, בגודל של יותר מ 300 קמ״ר. הגשר עצמו באורך 516 מטר, ומכאן שמו. הוא תלוי בגובה של 175 מטר מעל נהר Paiva, וכשעולים עליו יש תחושה קצת כמו לעלות על סירה כשיש גלים גבוהים. הוא זז כשאנשים הולכים עליו, וזה לא בדיוק הדבר הכי מרגיע בעולם, אבל הוא יציב ובטוח לחלוטין. חזרתי משם בחיים בכל אופן. 😂 לפני העלייה לגשר עוברים תדריך, ובכל חצי שעה מכ

טיול בוקר על חוף הים בפורטו, ומשם לסיור בעיר שמצליחה לגרום לסדרת הספרים הארי פוטר להרגיש כמעט מציאותית. ג'יי קיי רולינג התגוררה בפורטו בתחילת שנות ה־90, כשהייתה מורה לאנגלית. למרות שהיא עצמה הכחישה שחלק מהמקומות בעיר היוו השראה ישירה להוגוורטס, קשה שלא לראות את הדמיון. גלימות הסטודנטים השחורות, הסמטאות העתיקות, תחנת הרכבת המפוארת והספרייה המפורסמת בעיר בהחלט נותנים לדמיון לעבוד שעות נוספות. תחנת הרכבת São Bento התחנה נפתחה בשנת 1916 ונבנתה במקום שבו עמד בעבר מנזר בנדיקטיני. ה

אמרנטה הייתה העיירה הראשונה שביקרתי בה היום, והיא מיד נכנסה לי ללב. נהר ה Tâmega חוצה את העיר ונותן לה מראה כמעט ונציאני, עם גשר אבן, בתים צבעוניים והשתקפויות על המים. הקדוש של העיירה הוא São Gonçalo, שנחשב במסורת המקומית למי שעוזר בעיקר בענייני זוגיות ונישואים. עד היום מגיעים לכאן אנשים שמבקשים זוגיות טובה, נישואים ארוכים ושמחים, וכל מה שבאמצע. בקיצור, קברי צדיקים עם הרבה יין פורט. ממממ פחות, אבל שיהיה להם בהצלחה. באמרנטה יש גם מאפה מקומי מפורסם על שמו, Bolos de São Gonçalo,

פתחתי את היום בליסבון, בשכונת שיאדו ובכיכר Largo do Carmo, ליד חורבות Convento do Carmo. המנזר הכרמליתי הוא אחד המקומות שהכי ממחישים את רעידת האדמה הגדולה של 1755. הרעידה, יחד עם שריפות וצונמי, החריבה חלק עצום מליסבון, כולל הארמון המלכותי שעמד באזור כיכר המסחר. ההערכות לגבי מספר ההרוגים משתנות מאוד, אבל מדובר באחד האסונות הקשים בהיסטוריה של אירופה. יש משהו חזק בלראות מנזר בלי גג, עומד בלב עיר חיה לגמרי. כאילו ליסבון החליטה להשאיר לעצמה צלקת פתוחה, כדי לזכור. הרעידה הזו לא היי