ליסבון וסביבתה

פתחתי את היום בליסבון, בשכונת שיאדו ובכיכר Largo do Carmo, ליד חורבות Convento do Carmo. המנזר הכרמליתי הוא אחד המקומות שהכי ממחישים את רעידת האדמה הגדולה של 1755. הרעידה, יחד עם שריפות וצונמי, החריבה חלק עצום מליסבון, כולל הארמון המלכותי שעמד באזור כיכר המסחר. ההערכות לגבי מספר ההרוגים משתנות מאוד, אבל מדובר באחד האסונות הקשים בהיסטוריה של אירופה.

יש משהו חזק בלראות מנזר בלי גג, עומד בלב עיר חיה לגמרי. כאילו ליסבון החליטה להשאיר לעצמה צלקת פתוחה, כדי לזכור.

הרעידה הזו לא הייתה רק אסון טבע. היא גם שינתה את הדרך שבה אנשים חשבו על דת, מדע, עיר ותכנון. הרבה מהאמון הישן נסדק, וליסבון נבנתה מחדש בצורה מודרנית ומתוכננת יותר.

ומשם קפיצה היסטורית ענקית קדימה, ל־1974 ולמהפכת הציפורנים. זו הייתה מהפכה צבאית שכמעט לא שפכה דם, והביאה לסיום הדיקטטורה של Estado Novo בפורטוגל. השם הגיע מהציפורנים שהוכנסו לקני הרובים של החיילים, והפכו לסמל של שינוי בלי אלימות כמעט.

בערב הלכתי למופע פאדו. זה באמת מסוג הדברים שחייבים לחוות בפורטוגל. לא רק לשמוע שיר, אלא להרגיש את הגעגוע, הים, האהבות, הפרידות וכל המלנכוליה הפורטוגלית שיוצאת דרך קול אחד וגיטרה.

ביום אחר יצאתי קצת מחוץ לליסבון. עברתי ליד גשר ואשקו דה גאמה, גשר עצום באורך 17.2 ק״מ שחוצה את נהר הטז׳ו. הוא היה במשך שנים הגשר הארוך ביותר באירופה, וכיום הוא הארוך ביותר באיחוד האירופי.

משם המשכתי לאזור פלמלה ו אראבידה. טירת פלמלה יושבת גבוה מעל הנוף, ומזכירה כמה שכבות היסטוריה יש פה בכל פינה. רומאים, מורים, נוצרים, רעידות אדמה, כנסיות, מבצרים ומנזרים נטושים.

שמורת אראבידה הייתה אחד המקומות שהכי הרשימו אותי. גם כשלא כל השבילים פתוחים בגלל שיקום ושמירה על הטבע, עדיין רואים כמה המקום הזה מיוחד. ירוק, הרים, ים, צוקים, והתחושה הזו שפורטוגל באמת יודעת לשמור על מקומות כשהיא מחליטה.

עברתי גם דרך Azeitão, עיירה ששמה מזכיר זיתים, למרות שכיום הם בעיקר חלק מהנוף ומהסיפור. יש שם קרמיקה, אזולז׳וש בעבודת יד, יקבים משפחתיים, ותחושה כפרית נעימה כזו.

אחר כך עצירה ב Sesimbra, עיירת חוף מהממת עם מסעדות, ים ואווירה קלילה יותר. בדיוק המקום להפסקת צהריים טובה.

ומשם ל Cristo Rei, פסל ישו הגדול שמביט אל ליסבון מהצד השני של הנהר, בהשראת הפסל המפורסם בריו. ואז חזרה לליסבון דרך גשר 25 באפריל, שנקרא כך על שם מהפכת הציפורנים. הגשר נפתח ב־1966 בשם גשר סלאזאר, ורק אחרי המהפכה קיבל את שמו הנוכחי. הוא לא העתק של גשר שער הזהב, למרות הדמיון בצבע, אלא נבנה על ידי American Bridge Company, אותה חברה שבנתה גם את Oakland Bay Bridge.

זה היה יום כזה שמזכיר למה אני כל כך אוהבת את פורטוגל.

הכול כאן מתחבר.

רעידות אדמה, מהפכות, גשרים, ים, טירות, פאדו, קרמיקה, כפרים, טבע ואנשים.

ואיכשהו, גם כשזה עמוס בהיסטוריה, זה עדיין מרגיש פשוט.פורטוגל פשוט נותנת לך ללכת בתוכה ולגלות לבד.

ליסבון היא עיר שמצליחה לשלב הכל יחד. מגלי ארצות, רעידות אדמה, סמטאות עתיקות, מוזיאונים, בתי קפה ונהר אחד ענק שמזכיר לך שבמשך מאות שנים מכאן יצאו אנשים ששינו את העולם.

דברים שאסור לפספס בליסבון

Praça do Comércio

הכיכר המפורסמת של ליסבון על גדות נהר הטז'ו.

עד רעידת האדמה הגדולה של 1755 עמד כאן הארמון המלכותי. לאחר ההרס העצום נבנתה הכיכר מחדש והפכה לסמל של העיר.

Belém Tower

אחד הסמלים המפורסמים ביותר של פורטוגל.

המגדל נבנה בתחילת המאה ה-16 כחלק ממערכת ההגנה על ליסבון ובתקופת התגליות קיבל את פני הספנים שיצאו למסעות וחזרו מהם.

Monument of the Discoveries

האנדרטה שמוקדשת למגלי הארצות הפורטוגזים.

כאן תמצאו את הנריקה הספן, ואשקו דה גאמה, פדרו אלברש קברל, פרדיננד מגלן ודמויות נוספות שעיצבו את ההיסטוריה העולמית.

Jerónimos Monastery

אחד המבנים היפים ביותר בפורטוגל.

נבנה מכספי המסחר שהגיעו מהודו לאחר מסעותיו של ואשקו דה גאמה, ונחשב ליצירת מופת של האדריכלות המנואלינית.

Alfama

השכונה העתיקה ביותר בליסבון.

סמטאות צרות, כביסה תלויה בין הבתים, תצפיות מרהיבות והמון היסטוריה. פשוט ללכת לאיבוד.

São Jorge Castle

הטירה העתיקה המשקיפה על העיר.

שימשה את הרומאים, המורים המוסלמים והמלכים הפורטוגזים. הנוף מלמעלה שווה כל מדרגה.

National Museum of Ancient Art

המוזיאון החשוב ביותר בפורטוגל לאמנות.

ציורים, פסלים, חפצים מתקופת התגליות ואוספים מרשימים מהמאות ה-15 עד ה-19.

Pharmacy Museum

כן. מוזיאון הרוקחות.

אחד המקומות האהובים עליי בליסבון.

המוזיאון מציג את התפתחות הרפואה והרוקחות במשך אלפי שנים, כולל בתי מרקחת עתיקים, ציוד רפואי נדיר, תרופות היסטוריות ואפילו שחזור של בתי מרקחת מתקופות שונות בעולם.

בתור מי שכתבה ספר שבו בית מרקחת משפחתי משחק תפקיד מרכזי, היה לי קשה לעזוב את המקום.

Pink Street

הרחוב הוורוד.

פעם היה אזור מלחים, טברנות וחיי לילה מפוקפקים. היום זה אחד המקומות הצבעוניים והמפורסמים בעיר עם ברים, בתי קפה ואווירה צעירה.

Time Out Market

אם יש מקום אחד שבו אפשר לטעום את פורטוגל במקום אחד.

זה כאן.

שפים מובילים, דגים, פירות ים, פשטל דה נאטה, יין ופורט.

מומלץ להגיע רעבים.