העיירה פניש והאי ברלנגה

📍 איך מגיעים לפניש מליסבון?

אני הגעתי ברכב, אבל אפשר להגיע בקלות גם בתחבורה ציבורית.

• חברת האוטובוסים Rede Expressos מפעילה קווים ישירים מליסבון לפניש במשך כל היום.

• זמן הנסיעה כשעה וחצי.

• גם FlixBus Portugal מפעילה קווים בין ליסבון לפניש, לעיתים במחירים זולים יותר.

🚢 איך מגיעים לאי ברלנגה?

ההפלגות יוצאות מנמל הדיג של פניש ואורכות כ־30 דקות, תלוי במצב הים.

אפשר להזמין דרך אחת מחברות ההפלגה המקומיות:

Viamar Berlenga

Feeling Berlenga

🌿 חשוב לדעת

הכניסה לאי מוגבלת לכ־550 מבקרים ביום. וך למועד ההפלגה. כל כך קטן מצליח להרגיש כל כך גדול.

מכירים את זה שאתם נמצאים במקום שמרגש אתכם כל כך עד שאתם לא מצליחים לעצור את הדמעות?

אז ככה זה הרגיש לי כשחזרתי לברלנגה.

יש מקומות שאני מטיילת בהם, ויש מקומות שפשוט ממלאים אותי באנרגיה חדשה. ברלנגה היא מהסוג השני.

היום התחיל בפניש, עיירת דייגים קטנה שכבר ביקרתי בה בטיול הקודם והתאהבתי בה. יש בה ריח של ים ודגים, סירות, גולשים מכל העולם, ורוח שמזכירה לך שאת על קצה האוקיינוס האטלנטי. פניש נמצאת בערך שעה ורבע צפונית לליסבון, והיא מוכרת מאוד בזכות חופי הגלישה שלה. לא סתם מתקיימות כאן תחרויות גלישה בינלאומיות.

כבר בכניסה לעיירה אפשר לראות את המבצר הגדול, שנבנה במאה ה 16 בתקופת המלך ז׳ואאו השלישי כדי להגן על פניש מפני תקיפות מהים. לאורך השנים העיירה עברה התקפות, כיבושים וניסיונות פלישה, וזה מורגש. יש בה משהו קשוח ועדין יחד.

ומשם יוצאים אל ברלנגה.

בערך 10 ק״מ מערבית לפניש נמצא האי הקטן Berlenga Grande, חלק מארכיפלג ברלנגס. זו שמורת טבע ביוספרית, מקום פראי, רגיש ויפה בצורה לא רגילה. כדי לשמור על האי מגבילים את מספר המבקרים ביום, ובדרך כלל מאפשרים לכל מי שמגיע להיות בו רק כמה שעות. האי עצמו לא מיושב באופן קבוע, אבל בעונה יש בו אנשים ששומרים על המקום, מפעילים שירותים בסיסיים ובר קטן.

וצריך להגיד את זה כמו שזה: לשוט באוקיינוס האטלנטי זה לא לשוט בים התיכון.

בכל גל הסירה עולה ונוחתת בחזרה למים, ומדי פעם נשמעות צעקות של לונה פארק. זה כנראה רגיל. אני רק ישבתי שם וחשבתי על כל מגלי הארצות שיצאו אל האוקיינוס בלי לדעת מה מחכה להם מעבר לאופק. באמת, צריך הרבה אומץ כדי להאמין שיש עולם שלם מעבר לים.

את ההגעה לאי צריך להזמין מראש, ובדרך כלל מקבלים אישור סופי בהתאם למזג האוויר. כשהרוחות חזקות, פשוט לא יוצאים. וזה חלק מהעניין. כאן הטבע מחליט.

ואז מגיעים.

ואני באמת לא יודעת להסביר את זה.

הרוחות, הסלעים, הצבע של המים, השחפים, השקט, המבצר שנראה כאילו הוא צף על קצה העולם. יש מקומות שהתמונות לא מצליחות להעביר, וברלנגה היא בדיוק מקום כזה.

באי יש שבילי הליכה מסומנים, אבל חשוב להגיע עם נעלי ספורט או נעלי הליכה. השבילים סלעיים, יש עליות, והרוח יכולה להיות חזקה מאוד. יש גם חוף קטנטן שאפשר להתרחץ בו, אבל להיכנס למים של האוקיינוס בטמפרטורה שמרגישה כמו עשר מעלות? פחות הקטע שלי.

לאורך כל הביקור רעש השחפים מלווה אותך. בהתחלה הוא חזק, כמעט מצחיק, ואז איכשהו מתרגלים אליו והוא הופך לחלק מהשקט של המקום.

זה אי קטן, אבל יש בו תחושה ענקית.

כאילו כל האנרגיה של האוקיינוס מתרכזת בנקודה אחת.

יש מקומות שלא מספיק לראות פעם אחת. צריך לחזור אליהם כדי להבין מה הם עשו לך בפעם הראשונה.

ברלנגה היא כזאת בשבילי.

ומה לא הספקתי הפעם?

ממש רציתי להגיע ל Lourinhã, עיירה שמצאו בה המון מאובני דינוזאורים מתקופת היורה. יש בה מוזיאון דינוזאורים ואזור שנחשב חשוב מאוד למחקר פליאונטולוגי. זה לגמרי נכנס לרשימת הפעם הבאה.

וגם אל הקצה הדרומי של פורטוגל, לאגוש וחופי האלגרבה, עוד אחזור.

פורטוגל אהובתי.

אהבת חיי.

אתגעגע אלייך, ואחזור בקיץ להכיר לבנות שלי את הקסם הזה.

עד אז, תישארי בדיוק כמו שאת.