PR5 SEI – Rota da Garganta de Loriga (סרה דה אשטרלה)

merav sharon greidinger
Oct 24, 2025
2 min read

Updated: Jun 11

אזור: Serra da Estrela, פורטוגל

סוג חוויה: כפר עתיק, מסלול טבע, מפלים, נהר, היסטוריה מקומית

מתאים ל: יום גשום, חובבי טבע, כפרים עתיקים ושקט מוחלט

הכפר העתיק לוריגה- בחזרה כמעט אלפיים שנה לאחור.

כל הדרך ירד גשם.גשם כזה שהעננות יורדת בין העצים, הכול מתכסה ערפל, וקשה לראות את הנוף המהפנט שאפשר לראות כאן כשהשמיים בהירים.

או שזה נראה כמו אגדה.או כמו סרט אימה. כל אחת ומה שעושה לה את זה 😆

אבל בלוריגה, הבנתי מהר מאוד, מים הם לא הפרעה למסלול.מים הם ברכה. מים הם שפע.

הכפר יושב בלב עמק קרחוני בסרה דה אשטרלה, ובו נמצא אחד המקומות המיוחדים בפורטוגל: Praia Fluvial de Loriga,

חוף נהר טבעי שנמצא בתוך עמק קרחוני, ונחשב ליחיד מסוגו בפורטוגל. המים מגיעים ממעיינות ההרים, צלולים וקרים, וזורמים בין סלעים ובריכות טבעיות.

ובגלל הגשמים של הימים האחרונים זכיתי לראות את העוצמה המטורפת של המפלים סביב לוריגה.לא מפלים קטנים וחמודים.מפלים חיים. רועשים. מתפרצים. כאלה שמזכירים לך שהטבע לא באמת צריך אותנו כדי להיות דרמטי.

השביל היה ריק מאדם.

מדי פעם הופיע בית אבן עתיק ונטוש, כאילו מישהו הניח אותו שם לפני מאות שנים ושכח לחזור.

רק אחר כך גיליתי שהבתים האלה באמת מספרים סיפור עתיק. רבים מהבתים המסורתיים באזור נבנו מאבן מקומית שנחצבה מההרים, עם קירות עבים וחלונות קטנים שנועדו לשמור על החום בחורף ההררי. הכול פשוט, חזק, מחוספס, מותאם לחיים במקום שבו האדמה, המים והקור מכתיבים את הקצב.

לוריגה עצמה היא כפר עתיק מאוד, השוכן באזור סייה שבמרכז פורטוגל, בתוך רכס סרה דה אשטרלה. יש עדויות לדרך רומית עתיקה באזור, והמסלולים סביב הכפר עוברים גם בין טרסות חקלאיות, שבילי אבן ונוף הררי שמרגיש כאילו הוא נשאר מחוץ לזמן.

בכפר יש גם כנסייה עתיקה, והאזור כולו נושא עליו שכבות של היסטוריה: רומית, ימי־ביניימית, חקלאית, כפרית. ואז הגיעה רעידת האדמה הגדולה של 1755, זו שהחריבה חלקים עצומים מליסבון ופגעה ברחבי פורטוגל, ספרד ומרוקו. ואיכשהו, כמו הרבה מקומות עתיקים בפורטוגל, לוריגה פשוט המשיכה לעמוד.

בהרים ראיתי שני רועי צאן.בודדים. כמעט אחרונים מסוגם.

וזה אולי הדבר שהכי נגע בי במסלול הזה.לא רק המפלים, לא רק הערפל, לא רק בתי האבן הנטושים. אלא התחושה שתרבות שלמה הולכת ונעלמת לאט. הצעירים עוזבים את הכפרים העתיקים, עוברים לערים הגדולות, והבתים המבודדים בשמורה נשארים פתוחים לרוח, לגשם ולזיכרונות.

מי שעדיין חי באזור העמק, מחוץ למרכז הכפר, חי קרוב מאוד לאדמה.גבינות. ירקות. פירות. מים מההר.חיים פשוטים, קשים, אבל כאלה שיש בהם שורש.

ובסוף המסלול, כאילו לוריגה רצתה להיפרד ממני יפה, חיכה לי עץ תפוחים צהובים.בדיוק כמו שאני אוהבת.

תודה לך, לוריגה.זו הייתה חתיכת הרפתקה.

שבת שלום 🌧️🍏