מנפוליאון לז׳רש ועד כריסטיאנו רונאלדו

היום הזה התחיל בהיסטוריה ונגמר בטבע.

באזור ויירה דו מיניו עברתי במסלול שמחזיר אחורה לימי הפלישה הצרפתית השנייה לפורטוגל, בזמן נפוליאון. באזור הזה נמצאים כמה גשרים עתיקים שהיו חלק מנתיבי המעבר והלחימה, בהם Ponte da Misarela, Ponte de Rês ו Ponte do Saltadouro.

המסלול המקומי PR8 VRM אפילו נקרא ״גשרי הפלישה הצרפתית השנייה״, והוא עובר בין נקודות שקשורות לאותה תקופה.

המקומיים ניסו להילחם בצרפתים, אבל הצבא הצרפתי התקדם, ורבים נהרגו. Ponte da Misarela, שנקרא גם “גשר השטן”, קשור במיוחד לסיפורים מהתקופה הזו, וגם לאגדות מקומיות ישנות. יש משהו מוזר בללכת היום בשקט על דרכים מרוצפות אבן, כשפעם עברו כאן חיילים, סוחרים, רועים ואנשים שברחו ממלחמה.

כל האזור מלא דרכים עתיקות, חלקן עוד מהתקופה הרומית, וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפורטוגל. את לא רק רואה נוף. את הולכת על שכבות של זמן.

משם המשכתי לכפר Fafião, כפר קטן בתוך אזור ז׳רש, שנחשב לאחד המקומות שבהם עדיין אפשר לראות חיים הרריים מסורתיים. המקומיים מגדלים לעצמם ירקות ופירות, מייצרים יין, דבש, גבינות, ומגדלים בקר ובעלי חיים. זה לא כפר “מעוצב לתיירים”. זה מקום שחי בקצב אחר.

ראיתי אישה בת לפחות 85 עולה מהעמק לבד, בצהריים, עם עדר פרות. בלי כלב. בלי עזרה. פשוט היא וההר.

המים זורמים בכפר מההרים, ובכדי שיגיעו לבתים ולחלקות, נבנו תעלות מים קטנות. מדי יום משנים את כיוון הזרימה, כדי שכל בית יקבל מים. זה מסוג הדברים הקטנים שמזכירים כמה חוכמה יש בחיים פשוטים, וכמה מערכת שלמה יכולה להתקיים בלי רעש ובלי יותר מדי טכנולוגיה.

באמצע הכפר יש גם בריכות אבן שבהן עושים כביסה, והכול מרגיש כאילו הזמן האט כאן בכוונה.

וזה גורם לחשוב.

אנחנו רגילים לדבר על רפואה מתקדמת כעל הסיבה המרכזית לאריכות חיים. וזה נכון בהרבה מובנים. אבל כשאת רואה אנשים שעובדים את האדמה גם בגיל 80 ו 90, אוכלים אוכל שגדל סביבם, חיים בתנועה, באוויר נקי ועם קהילה קרובה, את מבינה שיש עוד חלקים בסיפור.

אחר כך הגיע ז׳רש.

או בשמו המלא, Parque Nacional da Peneda Gerês, הפארק הלאומי היחיד של פורטוגל. הוא הוקם בשנת 1971 ומשתרע על פני כ 696 קמ״ר בצפון פורטוגל, סמוך לגבול עם ספרד.

זה פארק עצום של הרים, נהרות, מפלים, אגמים, יערות, כפרים עתיקים ומגוון ביולוגי מטורף. הוא כולל כמה רכסי הרים, בהם Peneda, Gerês, Amarela ו Soajo, ובתוכו חיים גם בעלי חיים מקומיים כמו סוסי גאראנו, בקר ברוסה, סלמנדרות, זאבים איבריים ועופות דורסים.

יש בז׳רש עשרות מסלולי הליכה ברמות שונות, כפרים מבודדים, דרכים רומיות, מפלים ובריכות טבעיות. זה אחד המקומות האלה שמרגישים כאילו פורטוגל הורידה לרגע את כל השכבות העירוניות שלה ונשארה רק עם הדבר הכי בסיסי שלה. אדמה. מים. הרים. אנשים.

גם מלכי פורטוגל נהגו להגיע לאזור הזה לחופשות, והיום יש כאן בתי נופש, כפרי אירוח, ואת כל מה שצריך בשביל מי שרוצה לברוח קצת אל הטבע. ואיכשהו, בין כל ההרים והכפרים, נכנס גם כריסטיאנו רונאלדו לסיפור, כי מספרים שגם לו יש כאן בית נופש באזור.

אז כן. מנפוליאון לז׳רש ועד רונאלדו.

היום הגעתי גם לאחת הנקודות הצפוניות ביותר בטיול, בערך 5 ק״מ מספרד. על הדרך פגשתי עוד מטיילי סולו מקסימים מלוס אנג׳לס, אנגליה וגרמניה. זה תמיד מדהים אותי איך אנשים מכל העולם מגיעים לבד למקומות כאלה, וכל אחד מביא איתו סיפור שלם.