Levada Nova to Levada do Moinho דרך Cabo da Levada ו Pico Vermelho (מדיירה)

יש מסלולים במדיירה שנחרטים בזיכרון בגלל פסגה גבוהה או נוף דרמטי, ויש מסלולים שנכנסים ללב בשקט.

היום יצאתי למסלול Levada Nova to Levada do Moinho, באזור לומבדה של פונטה דו סול. זה לא היה היום הקשה ביותר שלי במדיירה, וגם לא המסלול המפורסם ביותר, אבל ככל שהתקדמתי הבנתי שיש בו משהו שמספר את הסיפור האמיתי של האי.

המסלול עובר לאורך שתי לבאדות מקבילות, תעלות מים עתיקות שהובילו מים מהאזורים הגשומים של מדיירה אל השדות והכפרים בדרום האי. הלבאדה התחתונה, Levada do Moinho, היא הישנה יותר, ו Levada Nova נבנתה מאוחר יותר מעליה. יחד הן יוצרות מסלול מעגלי יפהפה לאורך העמק.

כבר בתחילת הדרך נפרשו מולי טרסות חקלאיות קטנות, עצי פרי ובתי אבן על המדרונות. מדי פעם הסתובבתי לאחור וראיתי את האוקיינוס מנצנץ במרחק. זה בדיוק השילוב שאני כל כך אוהבת במדיירה, הרים פראיים מאחור, ים אינסופי מלפנים, וכפר קטן שנראה כאילו הזמן עצר בו.

אחרי כמה קילומטרים העמק הלך ונסגר סביבי. המים זרמו בשקט בתוך התעלה, ורק קול המפלים שבר את הדממה.

ואז הגיע הרגע שכל מי שעושה את המסלול הזה זוכר.

מעבר לפינה הופיע מפל אדיר, והדרך פשוט המשיכה מאחוריו.

עמדתי שם וצחקתי. כמה פעמים בחיים יוצא ללכת ממש מאחורי קיר של מים? רסיסים עפו באוויר, הסלעים היו רטובים, והרעש מילא את כל החלל. זה הרגיש כאילו אני עוברת דרך שער סודי אל חלק אחר של ההר.

בהמשך עברתי גם במנהרה קצרה שחצובה בסלע. פנס קטן עזר לראות את הדרך, אבל דווקא החושך הזכיר לי כמה מטורפת הייתה עבודת ההנדסה כאן. אנשים חצבו תעלות בתוך הרים, לאורך מצוקים ובמקומות שנראים בלתי אפשריים, כדי להעביר מים ממקום של שפע למקום שהיה צמא.

וזה אולי מה שהפך את ההליכה הזאת למיוחדת. לא רק הנוף, אלא הסיפור שמאחוריו.

הלבאדות של מדיירה החלו להיבנות כבר במאה ה 16, אחרי שהפורטוגלים יישבו את האי. המים היו משאב יקר, והיה צורך להעביר אותם מהצפון והמערב הגשומים אל האזורים היבשים יותר בדרום, שבהם גידלו קנה סוכר וגידולים חקלאיים נוספים. במשך מאות שנים נוצרה כאן רשת של אלפי קילומטרים של תעלות מים, שחלקן עדיין פעילות עד היום.

במהלך ההליכה חשבתי על האנשים שבנו את המערכת הזאת בלי מכונות מודרניות, על הפועלים שחצבו בסלע, ועל הדורות שחיו כאן כשהמים קבעו אם תהיה פרנסה או רעב.

אולי בגלל זה המסלול הזה הרגיש לי שונה.

הוא לא רק יפה.

הוא מספר את הסיפור של מדיירה.

בסיום חזרתי ללומבדה עייפה מעט, אבל עם תחושת סיפוק שקטה. זה היה אחד מאותם ימים שבהם לא צריך פסגה כדי להרגיש שהגעת למקום מיוחד.

פרטים על המסלול

אזור: Lombada da Ponta do Sol

אורך: כ 8 עד 10 ק״מ, תלוי בגרסה ובסטיות בדרך

משך: כ 3 עד 3.5 שעות בקצב רגוע

טיפוס מצטבר: כ 150 עד 200 מ׳

רמת קושי: קלה עד בינונית, בעיקר בגלל שבילים צרים ורטיבות

גולת הכותרת: מעבר מאחורי מפל, מנהרה קצרה ונופי העמק של פונטה דו סול

חשוב להביא: נעלי הליכה טובות, פנס למנהרה, מעיל גשם קל והרבה כבוד לשביל כשהוא רטוב.