מסטיה (תחנת הרכבל העליונה) ועד הכפר צבירמי (Tsvirmi)

merav sharon greidinger

Sep 24

2 min read

יומן מסע - יום 2

סוונטי, גיאורגיה

תחנת הרכבל העליונה - הכפר צבירמי (Tsvirmi)

10 ק״מ

אני ממשיכה את הטרק שלי בדרך קצת אחרת.

רוב המטיילים שעושים את הטרק ממסטיה עד אושגולי מסיימים את היום הראשון בכפר זאבשי (Zhabeshi), אבל החלטתי לבחור בדרך קצת פחות שגרתית ולהמשיך עד צבירמי שהוא כפר קטן ושקט יותר, שכמעט לא פוגשים בו מטיילים.

לפעמים דווקא כשסוטים קצת מהדרך של כולם, מגלים את המקומות הכי מיוחדים.

הדרך של השביל הייתה מלאה בשטיחים ענקיים של פרחים מכל צבע שאפשר לדמיין. ובכל פעם שהרמתי את הראש, הנוף השתנה. פעם הליכה בתוך יער, פעם בשטח פתוח וירוק ופעם בים הפרחים… אבל לאורך כל הדרך הרי הקווקז המושלגים והיערות שמתחתיהם.

יש רגעים שעצרתי ופשוט לא הצלחתי להמשיך ללכת, פחדת שאולי אם אתקדם לא אראה שוב את הנוף הזה.

תוך כדי ההליכה חשבתי על האנשים שחיים כאן.

כשמסתכלים על ההרים העצומים שמקיפים את סוונטי מכל עבר, פתאום מבינים למה האזור הזה נשאר כל כך מבודד במשך מאות שנים.

החורפים כאן קשים, המעברים נסגרים בשלג, והגישה לכפרים הייתה כמעט בלתי אפשרית. דווקא הבידוד הזה אפשר לתושבי סוונטי לשמור על התרבות שלהם, על המגדלים העתיקים ועל השפה הסוונטית!

שפה עתיקה שונה מהגאורגית, שעדיין מדוברת כאן עד היום.

בסופו של דבר הגעתי לצבירמי.

לאורך כל הטרק אין מלונות או בקתות, מדובר בלינה בתוך בתים של אנשים, את הופכת לחלק מהמשפחה, משלמת על ארוחת ערב מסורתית ויושבת לאכול בחדר המשפחה. לרוב לא צריך לתאם הגעה מראש, פשוט מגיעים ושוכלים אם יש מיטה פנויה, עם ארוחת ערב העלות היא 80 לארי בערך. בחלק מהמקומות אפשר גם לתאם דרך בוקינג אבל אין פה סליקת אשראי או משהו, יש להצטייד במזומן.

ברגע שמגיעים… מרגישים כאילו נכנסים לעולם אחר.

הכפר קטן מאוד, לכל משפחה שטח חקלאי, בעלי חיים ואת שאר השכנות כאן מסביב שמגיעות מדי פעם

לצדם של הבתים מתנשאים מגדלי האבן העתיקים המפורסמים של סוונטי, ה Svan Towers- שכבר מאות שנים הם הסמל של סוונטי. פעם הם שימשו להגנה על המשפחות שחיו כאן מפני פולשים, סכסוכים ואפילו החורפים הקשים. היום הם פשוט עומדים כאן בשקט, כחלק מהנוף.

כשהמונגולים כבשו חלקים גדולים מגאורגיה במאה ה 13, סוונטי הצליחה לשמור על עצמאות יחסית. ההרים והמעברים הקשים הגנו עליה לא פחות מהמגדלים.

אבל מה שהכי ריגש אותי,אלה החיים כאן.

ריח של פחמים באוויר.

תרנגולות שמסתובבות בחצר.

חזירים וכלבים ליד הבתים.

סבתא שמקפלת כביסה.

ילדה קטנה שמסתובבת בחצר ומשחקת כשנועלת נעלי עקב של אמא.

אמא שמקבלת בחיוך כל מטייל שמגיע אל הבית שלה.

הכול כל כך פשוט.

בלי להראות כמה מפואר הבית.

בלי רעש.

ופתאום חשבתי לעצמי כמה אנחנו רגילים לקשר בין אושר לבין כל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים להספיק, לקנות ולהשיג.