ויצ’נאשי דרך לאטפרי פס+ גורבאשי פס ועד אושגולי
מרחק הליכה : 24 ק״מ
טיפוס מצטבר: 1825 מטרים !!!!!!!
ירידה: 1491 מטרים!!!
ללכת על הרכס ועל קו פרשת המים
הכפר ויצ׳נאשי
יצאתי מהכפר וינצ׳נאשי המונה 30 איש בסה״כ, הכפר ויצ׳נאשי הוא חלק מקהילת הכפר Kala. מדובר בכמה בתי אבן הבנויים במדרון על גדות הנהר אנגורי (אחד החשובים בגיאורגיה). הכפר בכלל לא מופיע על המפות- וזו הסיבה שבחרתי לישון בו.
לפני שיצאתי אכלתי כמובן ים של פחמימות… לחם שנאפה על ידי אם הבית, חצ׳פורי, תפוחי אדמה ודבש ביתי
מעבר ההרים לאטפרי Latpari Pass
מעבר לטפארי נמצא בגובה של כ 2,850 מטר! והוא היה במשך מאות שנים אחד ממעברי ההרים שחיברו בין קהילות סוונטי המבודדות לבין חבל לצ’חומי מדרום.
לפני עידן הכבישים, זו הייתה דרך רועים, סוחרים ומשפחות עברו כאן עם עדרים, מלח, גבינות ותבואה.
כל מי שרצה לעבור בין העמקים היה צריך להתמודד עם אותם רכסים שחציתי היןם… ורק על זה יש לי הרבה כבוד לאנשי סוונטי.
הטיפוס למעבר הוא טיפוס קשוח מאוד, במיוחד שיש חלקים שחסומים עוד בשלג, אבל הנוף… אם לא הייתי שרופה בידיים בוודאי הייתי צובטת את עצמי לבדוק שאני לא חולמת.
לאורך כל הדרך בגובה ליוו אותי עופות דורסים. עיטים, נשרים ועורבים אלפיניים (כן!!! יש דבר כזה!) דואים מעליי בשקט המופלא של האזור הזה.
במסלול כולו- 24 קילומטרים לא היה מטייל אחד!!! יש מקטעים שהוא עדיין חסום בשלגים והייתי צריכה להיות יצירתית.
מעבר ההרים גורבאשי Gurbashi Pass
גורבאשי פס נמצא בגובה 3050 מ׳!
זו הפעם הראשונה שהרגשתי את הגובה.
גורבאשי הוא מעבר פחות מוכר מהשבילים ובשביל להגיע אליו צריך לטפס קודם ללאטפרי פס, זו אחת הסיבות שהרבה מטיילים כלל לא מגיעים אליו, למרות שהנוף ממנו נפתח כמעט ב 360 מעלות להרי הקווקז.
היום היתה ראות טובה ויכילתי לראות את השרשרת הארוכה של פסגות הקווקז, ובהן גם חלק מהפסגות הגבוהות באזור סוונטי.
ההגעה לאושגולי (Ushguli)
הירידה מההרים לאושגולי היתה בליווי זרימת נהרות משני צדדיי, פרחים ופרפרים בכל מקום ולקראת סיום הירידה הארוכה זיהיתי את מגדלי הקושקי שכבר מוכרים לי מהכפרים האחרים.
אושגולי הוא כפר מפותח יותר בזכות סיום הטרק המפורסם של מסטיה- אושגולי. בגלל שהטרק כבר הפך לעמוס במטיילים, החלטתי לעשות אותו בגרסה אחרת, הוספתי מקטע ואת הטרק הלכתי בהרים. כך שכמעט ולא ראיתי אנשים והרווחתי לינות בכפרים שתיירים בדרך כלל לא ישנים בהם.
ועכשיו..
הזמן להרים רגליים, למרוח ג׳ל אלוורה על הידיים השרופות מהשמש, ולנסות לעכל… את הרגעים מהיום הזה, שעל חלקם לא אכתוב… אולי יום אחד.
Comments