SWCP - Porthleven to Lizard Point to Housel Bay

merav sharon greidinger
Apr 29
2 min read

Updated: Jun 29

מרחק: 26 ק״מ

טיפוס מצטבר: 830 מ׳

אופי המסלול: מצוקים פראיים, מפרצים, סלעים נדירים, רוח, ים וסיום מרגש במיוחד.

היום הלכתי את אחד המקטעים הכי עוצמתיים במסע שלי.

מהנמל של Porthleven ועד הקצה הדרומי ביותר של בריטניה, Lizard Point.

ככל שהתרחקתי מ Porthleven, הנוף נפתח. המצוקים נהיו פראיים יותר, הרוח התחזקה, והדרך הרגישה פחות כמו שביל ויותר כמו מסע.

אחד המקומות הראשונים שתפסו אותי היה Loe Bar, רצועת אבנים ארוכה שמפרידה בין הים לאגם מים מתוקים. מקום כל כך מוזר ויפה. מצד אחד ים רועש וגלים, ומצד שני מים שקטים לגמרי. כאילו שני עולמות שונים עומדים זה ליד זה ולא מתערבבים. מעניין אם האנשים שגרים ליד הדבר המופלא הזה זוכרים כל יום כמה הוא מיוחד.

המשכתי לאורך החוף, בין מפרצים קטנים וחבויים, וצבע המים השתנה ממפרץ למפרץ. ככל שהתקרבתי ל Lizard משהו באמת השתנה. הסלעים, הצבעים, המרקם של האדמה. האזור הזה בנוי מסלע נדיר בשם serpentine, שנותן לנוף צבעים של ירוק, אדום ושחור, כאילו מישהו צייר את האדמה ביד.

היו גם כמה ציירים בדרך. הם מגיעים עם תרמיל על הגב, לפעמים הולכים מקטע שלם רק כדי למצוא את ה spot המדויק, ואז פשוט יושבים מול הים ומציירים. קסם.

הסלעים מלאים חזזיות, שמוסיפות לכל זה גם לבן, ויחד עם הפריחה זה כבר באמת היה מוגזם ביופי שלו.

ואז הגעתי ל Kynance Cove.

אחד המקומות הכי יפים שראיתי באנגליה. מים בצבע טורקיז, סלעים דרמטיים, מערות קטנות, והכול משתנה לפי הגאות והשפל. קצת נראה כמו משהו ממלחמת הכוכבים, והזכיר לי מאוד את המסלול שעשיתי במדיירה, PR8, בקצה המזרחי של האי.

אחרי כמעט עשר שעות של הליכה, טיפוסים וירידות בלי סוף, הגעתי ל Lizard Point.

הנקודה הדרומית ביותר של בריטניה.

במקום הזה קרה בשנת 1907 אחד ממבצעי ההצלה המרשימים ביותר בהיסטוריה הימית של בריטניה. ספינה ענקית בשם Suevic עלתה על שרטון בערפל כבד, כשעליה 456 אנשים, בהם נשים וילדים. תנאי הים היו קשים, היה חושך, גלים ורוח, וסירות ההצלה מהכפרים הסמוכים יצאו שוב ושוב אל הים.

וכל 456 האנשים ניצלו.

המבצע הזה נחשב לאחד ממבצעי ההצלה הגדולים ביותר בתולדות שירותי ההצלה הימיים, ואי אפשר לעמוד שם מול הים ולא לחשוב על האנשים שיצאו בלילה כזה כדי להציל חיים.

ההבנה שזו כמעט נקודת הסיום ריגשה אותי מאוד.

שבעה ימים של הליכה לבד על ה South West Coast Path.

135 קילומטרים.

גשם, רוח, צוקים, מפרצים, כפרים, אגדות, מכרות, נמלים, ברכיים כואבות, אצבעות שלא בטוח שיסלחו לי, והרבה מאוד שקט שהייתי צריכה.

כל הדרך הזאת הובילה אותי לרגע הזה.

לקצה הדרומי של בריטניה.

ולרגע קטן שבו עמדתי מול הים והבנתי שעשיתי את זה.