SWCP- Mousehole to Penzance to Marazion

מרחק: 11 ק״מ

אופי המסלול: עירוני, קל, לאורך טיילת

מטרה אמיתית: לתת לגוף לנשום לפני שהשביל חוזר להיות קשוח

היום היה יום הליכה שונה. יותר עירוני, יותר רגוע, פחות צוקים ודרמות של ברכיים.

ההליכה עברה על טיילת שמחברת בין Mousehole, העיר Penzance והכפר Marazion. אחרי כמה ימים בטבע הייתי קצת בהלם מכמות האנשים, אבל זה היה מקטע חשוב כדי להחזיר כוחות לגוף לקראת הימים הבאים.

מחר יום מאתגר נוסף, ואני חוזרת לטבע.

אני לא אדם של טיולים בעיר. ברחתי מלונדון כשנחתתי, וכך כנראה אעשה גם כשאחזור. אבל הפעם החלטתי לא למהר, אלא פשוט להתבונן. לראות את החיים כאן ביום ראשון.

ו… התאהבתי.

הלכתי בנחת על הטיילת עם ספר שמע, מסתכלת מהצד על משפחות צעירות, מבוגרים, רצים, רוכבי אופניים ואנשים שמעבירים את יום ראשון שלהם מול הים. לאורך הטיילת יש פינות ישיבה מעץ עם שלטים קטנים שמזמינים לעצור, לנשום, לעשות מדיטציה ולהיות ברגע הזה.

הבתים האנגליים לצד הדרך מוסיפים לכל החוויה, וכל מי שרואה אותי עם התיק על הגב מחייך ואומר לי כל הכבוד. היו גם כאלה ששאלו אם יש לי מספיק מים. מחמם את הלב.

התחנה הראשונה הייתה Newlyn, כפר דייגים שהוא אחד מנמלי הדיג החשובים באנגליה. בחיים לא ראיתי כמות כזו של סירות, עם ריח כל כך חזק של דגים באוויר. זה לא מקום שמרגיש כמו תפאורה לתיירים. זה נמל חי, עובד, אמיתי. הדייגים כאן יוצאים לים כל השנה, והדגים נמכרים בשוק הדגים המקומי או נשלחים לכל רחבי בריטניה.

בכפר מפוזרות תמונות של דייגים מתקופות שונות, וגם הבתים נושאים את האופי הימי הזה. יש כאן ניסיון לשמור על איזון בין פרנסה מהים לבין שמירה על הטבע, עם אזורים מוגנים, כללים לדיג ושמירה על קרקעית הים.

ואז הגיעה Penzance.

פתאום עיר.

בין כל הכפרים הקטנים, פנזנס הרגישה לי כמעט גדולה. העיר התפרסמה גם בזכות האופרה הקומית The Pirates of Penzance, אבל הרבה לפני הבמה היא הייתה חלק מעולם אמיתי של מסחר ימי, הברחות וסיפורי חוף.

מה שהכי הפתיע אותי היה הקהילה. בכיכרות ובטיילת ראיתי מתנדבים שותלים פרחים, מנקים את החוף, מסדרים את המרחב הציבורי. בקושי יש מה לנקות שם, ועדיין הם עושים את זה באהבה. פשוט מחמם את הלב.

משם המשכתי ל Marazion, כפר קטן ויפה מול האי St Michael’s Mount.

מרזיון היה בעבר מרכז מסחר חשוב, בעיקר בסחר בבדיל, כולל קשרים עם הים התיכון. מול הכפר נמצא האי הקטן, ובשפל אפשר להגיע אליו ברגל על דרך אבן שנחשפת מתוך הים. בגאות מגיעים אליו בסירות.

על האי יש טירה שהייתה בעבר מנזר, אחר כך מבצר, ובהמשך גם בית מגורים. יש שם עדיין כמה בתים בודדים, ואנשים חיים על האי עד היום.

וכמובן שיש גם אגדה.

מספרים שפעם חי על האי ענק שהטיל פחד על תושבי האזור, עד שנער אמיץ הצליח להרוג אותו. קצת דוד וגוליית, גרסת קורנוול. יש אפילו מקום שנקרא ״הבאר של הענק״.

הוספתי תמונה של הדרך לאי בזמן שפל, כי זה באמת אחד הדברים היפים כאן.

זה היה יום שקט יותר. יום של אנשים, ים, כפרים, דגים, עיר, מדיטציה על ספסלים, ואי אחד שנראה כאילו יצא מתוך אגדה.

לפעמים גם יום קל הוא חלק חשוב מהמסע.