SWCP - Zennor to Pendeen

מרחק: 14 ק״מ

טיפוס מצטבר: 476 מ׳

ירידה מצטברת: 523 מ׳

מצב הברכיים: לברכיים שלום. בערך.

מאגדת בת הים של Zennor ועד מכרות הנחושת והבדיל של Pendeen.

היום זכיתי לשמיים בהירים. אין זכר לעננות של אתמול, וכשהשמיים בהירים בשביל החוף, צבע המים הופך לכחול ירוק עמוק כזה שאי אפשר להפסיק להסתכל עליו.

הרוחות, כרגיל, היו חזקות. אבל נראה שזה פשוט מזג האוויר כאן. הרוח היא לא אירוע, היא חלק מהנוף.

עזבתי את הבקתה ב Zennor בשעה 8:30 ומיד התחלתי בירידות ובעליות הידועות של השביל. אין כמעט מישור. רק למטה, למעלה, שוב למטה, שוב למעלה, כאילו מישהו תכנן את המסלול במיוחד כדי לבדוק עד כמה הברכיים שלי מחויבות לפרויקט.

אי אפשר לתאר במילים את העוצמה של הים הפתוח כאן, וגם של הנחלים הקטנים שזורמים אליו. כל כמה קילומטרים עוברים גשר קטן מעל עוד זרימה של מים, ולפעמים פשוט הולכים בתוך בוץ ומים, כי המים זורמים לים בדרך שהכי נוחה להם, ולא ממש מתייעצים עם מטיילות.

במקומות המבודדים לאורך הדרך אפשר לראות שרידים של מכרות ישנים, וצריך לשים לב לא להתקרב למקומות מסוכנים. חלק מהפירים מסומנים, ובשביל יש שערים ומעברים שנועדו גם לשמור על בעלי חיים שלא ייכנסו לאזורים מסוכנים.

המקטע הזה נחשב לאחד היפים ב South West Coast Path, ואני מבינה למה. הוא לא רק יפה לעיניים, הוא יפה לנשמה. יש משהו באוויר הזה, במרחב, בים שנפתח בלי סוף, שעושה שקט בפנים גם כשהרגליים עובדות קשה.

ככל שמתקרבים ל Pendeen, רואים את המגדלור הלבן ואת הארובות העתיקות על קו הצוקים. הכפר הזה היה בעבר חלק מאחד האזורים החשובים בעולם לכריית בדיל ונחושת, ממש הלב הכלכלי של קורנוול.

הארובות הן חלק ממבני engine houses, בתי מנוע שהפעילו מנועי קיטור לשאיבת מים מהמכרות. בזכותם היה אפשר להעמיק עוד ועוד את המכרות, וחלק מהמנהרות הגיעו אפילו מתחת לים. רק לחשוב על אנשים שעבדו שם, מתחת לאדמה ומתחת לאוקיינוס, זה בלתי נתפס.

במאה ה 19 מחירי הבדיל והנחושת ירדו, ובמקביל כרייה במדינות אחרות הפכה זולה יותר. לאט לאט התעשייה המקומית דעכה, והרבה מתושבי קורנוול היגרו לאוסטרליה, לאמריקה ולמקומות אחרים, כשהם לוקחים איתם את הידע העצום שלהם בכרייה.

היום Pendeen שקטה הרבה יותר. מתפרנסים כאן מחקלאות, מבקתות אירוח קטנות למטיילים על השביל, ומעסקים מקומיים. החיים פה פשוטים מאוד.

הלכתי למכולת של הכפר לקנות מצרכים לארוחת ערב, לארוחת בוקר ולדרך. קניתי ביצים, סטייק, לחם, פסטה, עגבניות שרי ושעועית, והכול עלה 20 פאונד, בערך 80 שקלים.

נשמתי עמוק.

והאנשים כאן פשוט מקסימים.