SWCP- Morte Point to Croyde

מרחק: 17 ק״מ

טיפוס מצטבר: 724 מ׳

רמת קושי: בינונית

נקודות מרכזיות בדרך: Morte Point, Lee Bay, Woolacombe Sands, Baggy Point, Croyde

יום קליל למנוחה לרגליים.

כלומר, קליל יחסית לשביל הזה, כי כנראה שבאנגליה גם מנוחה מגיעה עם 724 מטר טיפוס.

תחילת המסלול הייתה ב Morte Point, או בעברית פשוטה: נקודת המוות.

ולא, זה לא שם דרמטי סתם.זוהי לשון סלע שבולטת אל תוך הים, ובמשך מאות שנים הייתה מלכודת מסוכנת לספינות. האזור ידוע בריבוי ספינות טרופות, ובחורף אחד בשנת 1852 נטרפו שם חמש ספינות בלבד. השם Mortehoe, הכפר הסמוך, כנראה קשור באמת למוות ולספינות שנטרפו מול קו החוף הזה.

במאות ה 18 וה 19 ספינות מסחר שנשאו עץ, פחם, דגים, מלח וסחורות נוספות טעו בניווט, נסחפו בזרמים או התרסקו על סלעים חדים שהסתתרו מתחת לפני המים. במיוחד בגאות, בערפל ובלילה, המקום הזה הפך למלכודת.

וזה כמובן לא נגמר רק בספינות.

במאות קודמות האזור כולו, כולל מפרצונים נסתרים כמו Lee Bay וחופי Woolacombe, היה קשור גם לסיפורי מבריחים. החוף המחוספס, המערות, המפרצים הקטנים והגישה הקשה מהיבשה הפכו אותו למקום מושלם להסתרת סחורות. יש עדויות לכך שסביב Lee Bay ומורט פוינט התקיימה פעילות הברחה נרחבת, וגם סיפורים מקומיים על אורות וסימנים ששימשו להכוונת סירות בלילה.

אז כן.אני הולכת לי במסלול “מנוחה”, אבל מתחת לרגליים יש ספינות טרופות, מבריחים, סלעים, זרמים וכל ההיסטוריה הקטנה והמלוכלכת של החוף.

חיפשתי בין הסלעים כלבי ים, כי קראתי שהם מגיעים הרבה לאזור הזה. National Trust אפילו מציין שאפשר לראות כאן כלבי ים אפורים אטלנטיים סמוך לחוף. אבל הם כנראה החליטו לקחת יום חופש ממני.

לא מצאתי אפילו אחד.

המשכתי לכיוון Lee Bay ו Woolacombe Sands, והנוף השתנה כל הזמן. צוקים, מפרצים, ירוק, ים, ואז פתאום מרחב עצום של חול. אחרי ימים של שבילים צרים, בוץ, סלעים ועליות, חול מרגיש כמו שינוי קיצוני במערכת ההפעלה של הגוף.

ואז הגיע Baggy Point.

Baggy Point

הוא לא רק צוק יפה. בזמן מלחמת העולם השנייה האזור שימש אתר אימונים לכוחות אמריקאיים ובריטיים לקראת הפלישה לנורמנדי.

נבנו שם ביצורים מדומים, נחפרו תעלות והשטח שימש לתרגול תקיפות חוף ותנועה פנימה מהחופים. חלק מהאימונים באזור נועדו להכין את הכוחות לתנאים שיפגשו בנורמנדי ב D Day.

עמדתי שם וחשבתי כמה מוזר זה.אותו מקום שביום יפה נראה כמו postcard אנגלי רגוע, היה פעם שטח אימונים למלחמה הגדולה בעולם.

המשך ההליכה עד Croyde היה כבר באווירה אחרת לגמרי.עיירת נופש וגלישה, הרבה יותר אנשים ממה שפגשתי בעיירות הקודמות, כולם בבגדי ים, עם גלשנים, מגבות, ילדים, שמש, חול, ואני עם תיק של 10 ק״ג על הגב ומקלות הליכה, נראית כאילו הגעתי בטעות מאירוע אחר.

ואז הגיע החול.

לא חול כזה חמוד של "איזה כיף חוף".דיונות.

מהסוג של מסע כומתה בסיירת מטכ״ל, רק באנגלית מנומסת.המציל יושב בטנדר ומדי פעם כורז בנימוס, ואני צועדת בדיונות עם התיק על הגב ושואלת את עצמי איך יום מנוחה הפך שוב לאימון רגליים.

בסוף ברחתי מהאנשים כמו שאני אוהבת, ומצאתי לי פינה קטנה על הסלעים. :)