Juta to Chukhi Pass

שם המסלול: Juta Village to Chaukhi Pass

אזור: קזבגי, גיאורגיה

כינוי: הדולומיטים של גיאורגיה

אורך: 14.56 ק״מ

טיפוס מצטבר: 1,070 מ׳

גובה שיא: 3,341 מ׳

שעת יציאה: 8:15

שעת סיום: 14:45

רמת קושי: קשה

עונה מומלצת: סוף יוני עד ספטמבר, בהתאם לשלג ולמזג האוויר

זה היה הטרק האחרון שלי בטיול בגיאורגיה.וכנראה שהייתי צריכה לסיים בעננים.

יצאתי מוקדם, כמובן לפני ארוחת הבוקר, כדי שכל שאר המטיילים יישארו לאכול - ואני אזכה להיות לבד על המסלול.

המסלול מתחיל בכפר ג׳וטה, אחד הכפרים הגבוהים באזור קזבגי. משם עולים בהדרגה אל עמק פתוח ויפהפה, כשברקע מתנשא רכס צ׳אוחי - צוקי גרניט מחודדים ודרמטיים שבזכותם האזור קיבל את הכינוי “הדולומיטים של גיאורגיה”. הרכס מגיע לגובה של כ־3,842 מטרים, והנוכחות שלו מלווה כמעט את כל הדרך.

כבר בתחילת המסלול, אחרי כמה קילומטרים, צריך לעבור נהר.מים קפואים שמגיעים מהקרחונים.

לא קריר.קפוא.

אבל זו חלק מהחוויה, וסנדלים כאן הם חובה. לא הייתי נכנסת למים האלה עם נעלי ההליכה, ולא הייתי רוצה להמשיך אחר כך עם גרביים רטובות.

ההליכה כולה בעלייה, אבל בהתחלה היא מתונה יחסית. הדרך אל אגם Chaukhi יפהפייה ושקטה, ובדרך כלל בשעות הצהריים מגיעים אליו לא מעט מטיילים. בגלל שיצאתי מוקדם, זכיתי להיות שם כמעט לבד, חוץ משני מטיילים שישנו במקום באוהלים.

השקט שם היה מטורף.צרצרים. ציפורים. רוח.והרים שנראים כאילו מישהו צייר אותם גדול מדי.

מאזור האגם מתחיל החלק הקשה יותר של המסלול. יש כמה שבילים שעולים לכיוון מעבר Chaukhi, ואני כמובן בחרתי את הקשה יותר, כי הנוף ממנו פשוט הכי יפה שיש.

ככל שעליתי, הטמפרטורה ירדה. התחילו עננים כבדים, שלג הופיע בצידי הדרך, והנוף הלך ונעלם. וזה קצת ביאס אותי, כי מעבר צ׳אוחי מפורסם בין היתר בזכות התצפית אל אגמי Abudelauri, שלושה אגמים אלפיניים בצבעים שונים: ירוק, כחול ולבן. מהצד השני של המעבר אפשר לראות אותם כשמזג האוויר פתוח.

אבל באותו יום העננות הייתה כבדה.לא ראיתי את האגמים.

את הדגל הגיאורגי שעל המעבר - כן.

והאמת? גם זה הספיק.

עמדתי שם בגובה 3,341 מטרים, בטמפרטורה של מינוס מעלה, והבנתי שלהמתין שהעננים יחלפו זה לא רעיון חכם. בהרים כאלה לא משחקים עם מזג אוויר. המעבר עצמו נחשב לחלק מאחד הטרקים היפים בגיאורגיה, המחבר בין ג׳וטה לרושקה דרך Chaukhi Pass, ובדרך כלל ממשיכים ממנו לאגמי Abudelauri או עושים אותו כיומיים עם לינה בשטח.

אני הסתובבתי וחזרתי.

הדרך חזרה הייתה כבר אחרת. הגוף עייף, אבל הלב פתוח.יש משהו במסלול הזה שמרומם אותך בלי לבקש רשות.

החיבור לטבע.ההרים.האוויר הקר.העננים שנכנסים לתוך הדרך.והתחושה שאת באמת, פיזית ונפשית, מעל הכול לרגע.

זה היה סיום מדויק לטיול שלם.