פסגת Shatar - שבילי החכמה של הרי רילה

שבילי החכמה של הרי רילה

גובה הפסגה: 2,495 מ׳

מרחק: 16 ק״מ

טיפוס מצטבר: 390 מ׳

רמת קושי: בינונית, בעיקר בגלל תוואי השביל

אופי המסלול: שקט, פחות מוכר, סלעי, עם אגמים ונופי יער

היום הלכתי על אחד השבילים הפחות מוכרים בהרי רילה.

16 קילומטרים מושלמים אל פסגת Shatar, בגובה 2,495 מטרים, עם 390 מטר טיפוס מצטבר, והמון שקט.

השביל הזה לא מסלול קלאסי של “כולם עושים”. להפך. הייתי לבד לחלוטין לאורך כל הדרך, בלי מטיילים נוספים, וזה בדיוק מסוג הדברים שאני הכי אוהבת.

פעם, הרי רילה שימשו קו הגנה טבעי בין ממלכות, מחוזות ודרכי מעבר. האזור היה במשך תקופות שונות מרחב גבול בין השפעות בולגריות וביזנטיות, והשבילים ההרריים שימשו לא רק רועים ומקומיים, אלא גם מבריחים, לוחמים ונזירים נודדים.

המקומיים מספרים שיש שבילים ברילה שנקראים “שבילי החכמה”, שבילים שבהם צעדו אנשי רוח, מתבודדים ואנשי סוד. אני לא יודעת מה מהם היסטוריה ומה אגדה, אבל אני כן יודעת איך הרגשתי שם.

כאילו ההליכה מנקה משהו מבפנים.

במאה ה־20 הפכו הרי רילה גם למקום בעל משמעות רוחנית עבור תלמידיו של פטר דנוב, פילוסוף ומורה רוחני בולגרי שייסד את תנועת האחווה הלבנה. עד היום מתקיימים באזור הרי רילה מפגשים רוחניים של התנועה, בעיקר סביב שבעת אגמי רילה, עם ריקודים, מוזיקה ומדיטציה בטבע.

התנועה דוגלת בחיים פשוטים, חיבור לטבע, תרגול רוחני, ותפיסה של ההר כמקום שמזמין התבוננות פנימית. לא צריך להשתייך לשום תנועה כדי להבין למה דווקא כאן. ברילה באמת יש תחושה אחרת. שקטה יותר. גבוהה יותר. נקייה יותר.

באזור שמורת רילה יש כ־140 אגמים קרחוניים, ובמסלול שלי רציתי בעיקר לחפש את האגמים הקטנים והפחות מוכרים סביב פסגת Shatar.

וזכיתי.

מזג האוויר היה מושלם, הראות הייתה מעולה, והאגמים הסודיים נפתחו מולי בצבע כחול שהתמונות פשוט לא מצליחות להעביר. משהו בשילוב של המים הכחולים, עצי האורן וההרים מסביב נראה כמעט לא אמיתי.

השביל עצמו לא פשוט. בחלקים גדולים ממנו הולכים על סלעים גדולים, יש עצים שנפלו כנראה במפולות שלגים, וגם ככה השבילים צרים וסלעיים. בזמנים של שלג, רוחות חזקות או ראות לא טובה, לא הייתי נכנסת למסלול הזה.

אבל ביום כזה, עם שמיים פתוחים ושקט מוחלט, זה היה פשוט קסם.

ביום עם ראות טובה אפשר לראות מפסגת Shatar גם את אגם איסקר, האגם המלאכותי הגדול ביותר בבולגריה, שנבנה על נהר איסקר ונמצא כ־20 ק״מ בקו אווירי מבורובץ.

עד היום, הרבה בולגרים רואים ברילה מקום של התעלות רוחנית. מקום שבו התבודדות בטבע היא לא בדידות, אלא ברכה.

וככה בדיוק הרגשתי.

לבד.

אבל במקום הכי נכון להיות בו.

מחר מסלול קליל וקצר, פרידה מבורובץ, וממשיכה לעיירה הבאה.