פסגת מוסאלה - עד גג הבלקן וחזרה
Updated: Jun 10
פסגת מוסאלה, הרי רילה, בולגריה
מרחק: 14 ק״מ
טיפוס מצטבר: 764 מ׳
גובה הפסגה: 2,925 מ׳
יום הליכה אל פסגת מוסאלה וחזרה בדרך מעט שונה, דרך שביל עוקף, כדי לראות נוף אחר בדרך חזרה.
מוסאלה היא הפסגה הגבוהה ביותר בבולגריה, בהרי רילה, וגם הפסגה הגבוהה ביותר בכל חצי האי הבלקני.
מקור השם "מוסאלה" הוא ככל הנראה מהתקופה העות'מאנית, ומשמעותו "הר האלוהים".
האמת? כשעומדים שם למעלה אפשר להבין למה.
העיירה הקרובה ביותר לנקודת ההתחלה היא בורובץ (Borovets), עיירת סקי ותיקה שהוקמה בסוף המאה ה־19 כאזור ציד של משפחת המלוכה הבולגרית. עם השנים היא הפכה לאחד מאתרי הסקי המפורסמים ביותר בבולגריה, עם מסלולים שחורים ואדומים רבים, ואפילו אירחה תחרויות בינלאומיות בסקי אלפיני בשנות השמונים.
כדי להגיע לתחילת המסלול עולים ברכבל הקיץ של בורובץ.
אני מודה שקצת חששתי בהתחלה, אבל הרכבל מתוחזק היטב והנסיעה עצמה כבר מספקת תצפיות מדהימות על הרי רילה.
הטיפוס למוסאלה לא קל.
מה שמטעה במסלול הוא שרוב העלייה לא מתחלקת בצורה שווה לאורך הדרך. חלק גדול מהמאמץ מגיע דווקא לקראת סוף הטיפוס לפסגה.
שם כבר נעזרים בידיים, במקלות הליכה, ובחלק מהמקומות גם בכבלים שהותקנו כדי לסייע למטיילים.
בדרך לפסגה נחשף עוד אגם.
ועוד אגם.
ועוד אחד.
בסך הכול נמצאים באזור שבעת אגמי מוסאלה, שלא להתבלבל עם שבעת אגמי רילה המפורסמים יותר.
חלק מהאגמים עדיין היו קפואים, למרות שהיה כבר קיץ.
הגבוה שבהם הוא Ledeno Ezero - אגם הקרח, שנמצא סמוך מאוד לפסגה.
בכל שמורת הרי רילה חל איסור להיכנס לאגמים, וטוב שכך. המים כאן הם חלק ממערכת אקולוגית רגישה במיוחד.
הטבע פשוט עוצר נשימה.
והשקט.
השקט הזה של ההרים הגבוהים.
ואז קיבלתי מתנה.
אייל.
פתאום הוא הופיע על השביל.
עמד.
הסתכל עליי.
ואני עליו.
לכמה רגעים אף אחד מאיתנו לא זז.
ואז הוא המשיך בדרכו.
רגע קטן, אבל כזה שנשאר איתך.
וכמובן שגם נכנסתי לביצה.
איך זה תמיד קורה לי?
לפחות הפעם היא לא הייתה טובענית.
את הדרך חזרה בניתי קצת אחרת מהמסלול הרגיל.
במקום לחזור באותה הדרך, בחרתי לרדת דרך היער.
לאורך השביל זרמו נחלים קטנים מכל עבר, וכל מה ששמעתי במשך שעות היה מים וציפורים.
הפריחה כאן מדהימה.
וכל זה בלי מזגן בבקתה.
הכרתי במהלך היום מטיילים מקסימים.
מטפסים מנוסים.
רובם גברים.
אז נשים, צאו לטייל.
באמת.
בדרך חזרה פגשתי מטייל סולו מאוקראינה שמטייל ברחבי אירופה עם אוהל.
על מה דיברנו?
על מלחמות.
על חלומות.
ועל זה שהוא לא רוצה להתחתן.
ואמא שלו לוחצת עליו.
מסתבר שיש דברים שחוצים גבולות.
הבולגרים שפגשתי היו חמים ואדיבים מאוד. רבים מהם סיפרו לי שבחורף מגיעים לכאן לא מעט ישראלים לחופשות סקי, ושישראל היא אחת המדינות שהם פוגשים כאן שוב ושוב.
זה היה יום מהסוג שבו הרגליים רועדות בסוף.
גם הידיים.
אבל כל שנייה הייתה שווה את זה.
כשעומדים על גג הבלקן, קשה שלא להרגיש קטנים.
וקצת יותר חופשיים. ❤️🏔️
Comments