SWCP Minehead to porlock

merav sharon greidinger
Apr 4, 2025
2 min read

Updated: Jun 10

היום הראשון שלי על ה South West Coast Path

אורך המסלול: 15 ק״מ

טיפוס מצטבר: 580 מ׳

ירידה מצטברת: 550 מ׳

נקודת התחלה: Minehead

נקודת סיום: Porlock

רמת קושי: בינונית, עם פתיחה לא עדינה בכלל

ברך אחת במצב מצוין. ברך שנייה מתחילה להזכיר לי שאני כבר בת ארבעים.

היום התחיל במיינהד, ליד פסל המפה המפורסם שמסמן את תחילת ה South West Coast Path. יש משהו מרגש מאוד לעמוד שם עם התיק, לדעת שמכאן מתחיל שביל של מאות קילומטרים לאורך החוף הדרום מערבי של אנגליה.

במיינהד, ובעיירות החוף בכלל, נותנים כבוד להולכים על השביל. כל מי שראה אותי עם הציוד ליד הפסל הציע לצלם אותי, איחל לי בהצלחה, וסיפר לי בהתלהבות מי מהמשפחה שלו כבר עשה חלק מהשביל. האנשים כאן מקסימים ממש. לוקח לי קצת זמן להתרגל למבטא הבריטי, אבל אני בתהליך.

מיינהד עצמה הייתה בעבר עיירת נמל חשובה. כבר במאה ה 14 הנמל שלה הפך לנקודת מסחר פעילה, עם קשרים גם לצרפת. במאה ה 18 התקיים ממנה מסחר קבוע עם אירלנד, דרום ויילס, בריסטול וברידג׳ווטר. היום היא נראית רגועה ותיירותית, אבל כשמתחילים ללכת ממנה על השביל, קל לדמיין את העבר הימי שלה.

המסלול מתחיל מיד בעלייה תלולה מהחוף אל ההר המשקיף על הים. וכמו בכל דבר קשה בחיים, הראש התחיל לעבוד. מחשבות מעכבות, ספקות, חרדה קטנה. כן, גם אחרי שחיכיתי כל כך ותכננתי הכול כמו שצריך.

וככה זה תמיד בתחילת כל טרק.

אבל ממשיכים בכל זאת.

מהות הטרקים בעיניי היא בדיוק זה. לפגוש את הלא מוכר, את המפחיד, את מה שהראש מנסה לשכנע אותנו להימנע ממנו. הדרך היחידה להשתחרר מהמחשבות האלה היא פשוט להמשיך ללכת. כמובן בגבולות ההיגיון, כן? אני לא בעד שטויות הירואיות.

אז שיננתי לעצמי בקול רם:

אני מרב וקורים לי רק דברים טובים.

עד העלייה הבאה.

וזה מדהים כמה מהר ניתוק מהטלפון, מהעיר, מהשאלות של מה לבשנו ומה אחרים חושבים עלינו, משנה את הדרך שבה מסתכלים על החיים. פתאום הכול נהיה פשוט יותר. יש שביל. יש ים. יש גוף. יש נשימה. יש צעד.

הדרך לפורלוק יפהפייה, ירוקה, פתוחה, ומדי פעם גם מאתגרת. זה יום ראשון שמכניס אותך מיד לעניינים. לא טיול חימום קטן, אלא ממש הודעה ברורה מהשביל: ברוכה הבאה, פה הולכים באמת.

הגעתי לפורלוק עייפה ומרוצה.

בפורלוק ביץ׳ יש תופעה מיוחדת מאוד. בזמן שפל אפשר לראות שרידים של יער תת ימי, עדות לעליית מפלס הים באזור לפני כ 7,000 עד 8,000 שנים. יש משהו מטורף בלחשוב שפעם הייתה כאן אדמה, עצים, חיים אחרים לגמרי, והיום הכול מתגלה רק כשהים נסוג לרגע.

לטייל לבד זו מדיטציה של שעות.

זה מפגש אמיתי עם הגוף, עם הראש, וגם עם מה שהטריד אנשים שחיו כאן לפני מאות שנים. גשם. רוחות. מחסור במזון. ים. דרך. הישרדות.

אפשר להרגיש את פעם.

וזו לא בריחה מהמציאות. להפך. זה לגלות שוב את החיים האמיתיים בצורה הכי נקייה שלהם.

יאללה. עכשיו לעשות כביסה ביד ולהתפלל שתתייבש עד מחר.

גם זו מציאות.