Porlock to Lynmouth- יום 2 SWCP

מרחק: 23.7 ק״מ

טיפוס מצטבר: 1,159 מ׳

ירידה מצטברת: 1,184 מ׳

משך הליכה: 8 שעות

רמת קושי: קשה

נקודת התחלה: Porlock

נקודת סיום: Lynmouth

ושומן מצטבר מארוחת הבוקר האנגלית: לפחות מיליארד קלוריות.

יצאתי מפורלוק בשמונה וחצי בבוקר, ישר אל שדות פתוחים ליד הים. ושם, כאילו מישהו שלח אותו להגיד לי בוקר טוב, קיפץ ארנב קטן בין השיחים.

בהמשך ירדתי אל החוף, אל חלוקי נחל כהים ועגולים. ההליכה עליהם הייתה קצרה, לשמחתי, כי ללכת על חלוקי נחל עם תיק על הגב זו חוויה שמזכירה לך מהר מאוד שיש לך קרסוליים.

ואז התחיל הטיפוס.

והוא לא ממש עזב אותי לאורך היום.

רוב הדרך עברה בתוך יער עתיק, עם עצים גבוהים, שבילים מוצלים ואווירה שמרגישה כאילו נלקחה מספר אגדות. במשך קילומטרים הלכתי בתוך ירוק עמוק וכמעט חשוך, ורק מדי פעם הים הציץ בין העצים. ואז, כשהשמש נכנסה פתאום דרך הענפים, הכול השתנה. הצבעים נהיו חדים יותר, הזהב נכנס לעלים, הכחול של הים הופיע מרחוק, והדרך כולה נראתה לרגע לא אמיתית.

זה אחד הדברים היפים בשביל הזה.הוא משנה מצב רוח בלי לבקש רשות.

אחרי הליכה ממושכת ביער ראיתי תעלות, קירות אבן ומבנים עתיקים, כאילו באמצע שום מקום. אלה כנראה שרידים של דרכים ישנות, שבילי מעבר, תעלות ניקוז או מבנים ששירתו את מי שחי ועבד באזור. כאן מרגישים ממש שהשביל לא נולד בשביל מטיילים. הוא היה דרך חיים. אנשים עברו כאן הרבה לפניי, מסיבות הרבה פחות רומנטיות מטרק באנגליה.

אחת העצירות המיוחדות בדרך הייתה Culbone Church, שנחשבת לכנסייה הפרוכית הקטנה ביותר באנגליה. אפשר להגיע אליה רק ברגל, אחרי הליכה לא פשוטה בתוך היער, והיא יכולה להכיל בערך שלושים אנשים בלבד. יש בה משהו מדהים בפשטות שלה ובבדידות שלה. מקום קטן, שקט, כמעט חבוי, שמרגיש כאילו הזמן בו הולך לאט יותר.

ככל שהתקרבתי ללינמות׳, הנוף התחיל להיפתח. היער נסוג, האור נכנס, פרחים צבעוניים הופיעו לאורך הדרך, והים שוב היה שם במלוא הכחול שלו.

כמה חיכיתי לזה.

אחרי תקופה כל כך מאתגרת בחיים, יש משהו כמעט מרפא בללכת שעות בתוך טבע. בלי רעש. בלי מסכים. בלי להסביר את עצמך. רק לנשום, ללכת, ולהרגיש שהגוף עושה בדיוק את מה שהוא צריך לעשות.

הדרך הזו היא לא רק יופי. היא גם היסטוריה.

באזור פורלוק התרחש בשנת 1052 אירוע שקשור להארולד גודווינסון, מי שלימים יהיה מלך אנגליה האחרון לפני הכיבוש הנורמני. הוא נחת באזור לאחר תקופה של גלות, בזז את פורלוק והמשיך להיאבק על מקומו הפוליטי. שנים אחר כך הוא ייפול בקרב הייסטינגס, והאירוע הזה יסמן את סופה של תקופה שלמה בהיסטוריה האנגלית.

ואני הולכת על אותה אדמה.

על שבילים שבהם עברו לוחמים, מתפללים, רועים, סוחרים ואנשים שחיו כאן חיים שלמים לפני שהמקום הזה הפך למסלול הליכה מסומן.

ואולי גם נשים כמוני, לפני מאות שנים, שביקשו רגע של חופש ונשימה.

הגעתי ללינמות׳ עייפה, רעבה, עם רגליים שמרגישות היטב את הירידות והעליות של היום הזה.

אבל גם עם שקט.

סוף סוף.