מ-Westward Ho! ל-Barnstaple

מ־Westward Ho!

ל־Barnstaple

מרחק: 30 ק״מ

טיפוס מצטבר: כמעט אפסי

מצב האצבעות ברגליים: פחות 2 מתפקדות :)

התחלתי את היום בעיירה עם השם הכי יוצא דופן בשביל.

Westward Ho!

עיירה שנקראת על שם רומן מהמאה ה־19, והיא היחידה באנגליה ששמה כולל סימן קריאה (!).

זו עיירה צעירה, נעימה וכיפית, ומשם המשכתי אל Northam Burrows Country Park, שמורת טבע מרהיבה הפרושה לאורך קו החוף.

פשוט הליכה בתוך עולם פתוח.

מרחבים של עשב, דיונות, סוסים שרועים בחופשיות, כבשים, ושקט.

האזור הוא חלק משמורה ביוספרית של אונסק"ו, הכוללת בתי גידול מוגנים ועושר גדול של בעלי חיים וצמחייה. במשך מאות שנים שימש השטח לרעיית בקר, ובמהלך שתי מלחמות העולם אף שימש לאימונים צבאיים.

משם הגעתי ל־Bideford.

עיירת נמל עתיקה שבמרכזה ניצב The Long Bridge, גשר האבן המפורסם שנבנה במאה ה־13 ומחבר בין שני חלקי העיירה עד היום.

האגדה המקומית טוענת שלא משנה כמה פעמים תספרו את הקשתות שלו, תמיד תגיעו למספר אחר.

בפועל יש 24.

אבל אל תתנו לעובדות להרוס סיפור טוב.

המסלול המשיך אל Appledore.

כנראה עיירת הדייגים הכי יפה שביקרתי בה עד עכשיו.

בתים צבעוניים, רחובות צרים, עציצים על החלונות ותחושה שכמעט לא שייכת לאנגליה.

לרגע הרגשתי כאילו הגעתי לעיירה איטלקית קטנה שהלכה לאיבוד בדבון.

במאה ה־17 יצאו מכאן ספינות לאמריקה, והיום נשארו סירות דייג קטנות שמתנדנדות ליד החוף.

העייפות התחילה להגיע בערך סביב קילומטר 15.

כפות הרגליים.

האצבעות.

משקל התיק.

הכול התחיל לדבר.

שמתי אוזנייה והקשבתי ל־The Four Agreements.

מומלץ.

אחרי הפסקת צהריים המשכתי אל Tarka Trail, שביל מישורי ונעים העובר לאורך נהר ה־Taw.

השם מגיע מהספר המפורסם Tarka the Otter שכתב הנרי ויליאמסון בשנת 1927. הספר מספר את סיפורה של לוטרה שחיה בדיוק באזור הזה, ומתאר את המאבק שלה לשרוד בעולם המשתנה סביבה.

לאורך הדרך יש שלטים קטנים שמזכירים שהנוף היפה הזה הוא לא רק תפאורה למטיילים.

זה בית.

בית ללוטרות, לציפורים, ולמינים נוספים שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה.

המשכתי אל Fremington Quay, שבעבר היה נמל מסחרי חשוב ליצוא חרסית, וכיום הוא מקום שקט ונעים על גדת הנהר.

ואז הגעתי ל־Barnstaple.

פתאום שוב עיר.

תנועה.

חנויות.

אנשים.

ואמבולנסים.

מדהים כמה מהר מתרגלים לשקט של השביל. אחרי ימים של ים, יערות, צוקים ועיירות קטנות, הסירנות נשמעו פתאום חזק מדי.

30 קילומטר הסתיימו להיום.

ואיתם הסתיים גם החלק הראשון של הטרק.

עכשיו הגיע הזמן לתת לרגליים לנוח קצת.

בעיקר לאותן שתי אצבעות שכרגע מסרבות לשתף פעולה. 😅🌿🌊